בגדרסקי נ' מדינת ישראל

פסק דין

נגד המערערת הוגש בבית השמפט לתעבורה בת"א יפו (בפני כב' השופטת נועה פראג לבוא) כתב אישום ביום 22.6.2008.

כתב האישום הוא בעבירות של גרימת תאונת דרכים תוך אי ציות לאור אדום ברמזור.

ישיבת המענה נקבעה ליום 27.4.2010.המערערת לא התייצבה לדיון זה.

ברישא לפרוטוקול הדיון מאותו יום, במקום המיועד לתשובת הנאשם, כתוב לא ברור מפי מי: "שוחחו עם הנאשמת בטלפון. היא יודעת על מועד הדיון". לא מצויין כאמור מי שוחח עמה, איך וידאו את זהות העונה, אך על סמך משפט זה קבע בית המשפט שהנאשמת הוזמנה לדיון ולא התייצבה, שלא בצדק.

אין בתיק בית המשפט קמא אישור מסירה לכתובת המערערת, רח' מחרוזת 8 יפו. בתחילה ההזמנות נשלחה לכתובת מוטעית – רח' מחרוזת 14 ביפו וההזמנה שנשלחה באמצעות הדואר ליום 27.4.2010, חזרה עם ההזמנה כשעל אישור המסירה נרשם "העתיק כתובת מגוריו לכתובת בלתי ידועה", משמע ברור שהמערערת לא קיבלה לידיה הזמנה. יצויין שיש גם חותמת ובה כתוב "עזב או לא ידוע".

אין ספק שהזמנה טלפונית, וודאי באופן שנעשה כמתואר לעיל, איננה הזמנה כדין למשפט וכך גם אישור מסירה שחוזר עם ההזמנה וכתוב בו שלא נמסר.

סעיף 130 לחסד"פ (נוסח משולב התשמ"ב – 1982) קובע שתי עילות לא מצטברות לאפשרות לבטל פסק דין שניתן בהעדר, מחד סיבה מוצדקת לאי הצדקה ואין לך סיבה מוצדקת יותר לאי הופעה משלא הוזמנת כדין, ואין לך עיוות דין גדול יותר שהינך מורשע ונענש מבלי שזומנת לדיון ונשללה ממך זכותך הטבעית לדיון בנוכחות.

בנסיבות אלה, גם אם הערעור ללא הסבר מוצדק הוגש לאחר חלוף 45 ימים בלי בקשה להארכת מועד ותוך הסתמכות על בקשות חוזרות ונשנות לביטול פסק דין שניתן בהעדר וגם אם הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין הוגשה באופן בלתי מוסבר רק באמצע חודש נובמבר 2010 כשכאמור פסק הדין בהעדר ניתן בחודש אפריל באותה שנה, הנני סובר כי יש מקום לבטל פסק הדין וכך הנני עושה ומחזיר התיק לבית המשפט קמא לשמיעתו מראשיתו.

כתובתה של המערערת ומשם תוזמן כדין: רח' המחרוזת בנין 8 דירה מס' 14 יפו.

ניתנה והודעה היום ו' אדר א תשע"א, 10/02/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

פסק דין

הוקלד על ידי: שרית פרוש