בגבעה נ' פרל ואח'

החלטה

ההליך שבפני עניינו עתירתה של התובעת כי בית המשפט יורה על פירוק השיתוף במקרקעין הידועים כגוש 7231 חלקה 2 בבת ים (להלן: "המקרקעין").

התובעת הינה בעלת זכויות בהיקף של כ- 2/3 מן המקרקעין, לנתבע 3 זכויות ביחס ל- 1/3 הנותר.

זכויות אלו מקורן ברכישת חלקה של התובעת במסגרת מכרז מן הנתבעת 4 (אשר נמחקה מן ההליך בהסכמה ביום 21.5.12), ורכישת חלקו של הנתבע 3 במסגרת הסכם מכר, מהנתבעים 1 ו-2.

התובעת עתרה לפירוק השיתוף על דרך של מכירה למרבה במחיר.

הנתבע 3 חזר וטען כי מטרת ההליך הוא ניסיון של התובעת ליצור לחץ בלתי הוגן כלפיו על מנת לקבל מסמכים ונתונים שנאספו על ידו במשך תקופה ארוכה וכפועל יוצא של מאמצים ניכרים, וזאת ללא תמורה.

המשיך הנתבע 3 וטען , במסגרת פניותיו לבית המשפט, כי בפירוק על דרך של מכירה, לעת הזו, יהא כדי לפגוע בצדדים מקום בו ניתן לקדם תוכנית אשר יהא בה כדי להיטיב עם הצדדים כלכלית ואף תאפשר פירוק השיתוף בעין.

לעניין טענתו זו האחרונה, טענה התובעת כי אין כל תוכנית תקפה אשר במסגרתה ניתן להורות על פירוק השיתוף בעין, וכי כל ניסיונותיו של התובע לפעול לצורך שינוי כאמור לא צלחו במשך שנים ארוכות.

ביום 8.1.12 נתנה החלטתי על פיה אין באמור בכתב ההגנה כדי לגרוע מזכותה של התובעת לעתור לפירוק השיתוף, וזאת נוכח הוראות סעיף 37(א) לחוק המקרקעין התשכ"ט 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") , וכי לכאורה העובדה כי יכול והצדדים יינזקו עקב מכירה בשלב הנוכחי, אין בה כדי למנוע עתירתה של התובעת לפירוק השיתוף.

נוכח המחלוקת בין הצדדים לעניין דרך פירוק השיתוף, נתנה לצדדים האפשרות להודיע האם הם עותרים להגשתה של חוות דעת מטעמם, או לחילופין האם ניתן להורות על מינויו של מומחה מטעם בית המשפט.

התובעת נתנה הסכמתה להצעתי זו, ואילו התובע עתר ביום 8.3.12 למתן ארכה בת 60 יום , לצורך הגשת חוות דעת מטעמו, וזאת בהמשך לבקשות שונות לארכה, שקדמו לאותה הודעה.

כבר באותה הודעה מיום 8.3.12, מצא הנתבע 3 להתעלם מחלקים לא מבוטלים מהחלטתי מיום 8.1.12 במסגרתה התייחסתי לקבלת חוות דעת באשר למצב הנוכחי ומכאן דרך הפירוק האפשרית, ועתר למעשה להגשתן של חוות דעת פוטנציאליות או בחינת אפשרות אישורה של תוכנית עתידית.

בהחלטתי מיום 15.3.12, מצאתי להפנות את שימת ליבו של הנתבע 3 לכך כי המצב התכנוני נכון להיום הוא אשר משליך על שאלת דרך הפירוק, וכי שאלה זו נבחנת על ידי כיום.

עוד ציינתי כי הגם שאופק תכנוני יכול וישליך על שווי המקרקעין , ומכאן גם השפעה על הליך המכירה, עדיין, עסקינן בשתי סוגיות נפרדות.

בהמשך, ולפנים משורת הדין מצאתי להורות כי תינתן לנתבע 3 האפשרות להגיש כל חוות דעת אותה הוא מבקש להגיש עד ליום 16.4.12.

שוב, ובדומה למקרים קודמים, הוגשו לי מספר בקשות לדחיית המועדים. ביום 3.5.12 מצאתי ליתן בידי הנתבע 3 ארכה אחרונה להגשת חוות הדעת מטעמו זאת עד ליום 28.5.12 , וזאת על אף התנגדות התובעת.

ביום 29.5.12 הוגשה לעיוני על ידי הנתבע 3 חוות דעת שמאית של השמאי מר קמיל.

מבלי להידרש לנתונים השמאים המופיעים בחוות הדעת, אציין כי לא ברור לי מדוע נמצא מקום ליתן באותה חוות דעת פרשנות להוראות חוק המקרקעין.

במסגרת הודעת הנתבע 3 , הועלו גם טענות ביחס לתעודת עובד ציבור שהוגשה על ידי התובעת, תוך שהנתבע עותר לחקירתו.

בנוסף, עתר הנתבע 3 למתן ארכה נוספת , לצורך הגשת חוות דעת אדריכלית.