בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
1674-12-14
20/05/2015
|
בפני השופטת:
מרים סוקולוב
|
| - נגד - |
המערערת::
סבטלנה קופצ'ישינה מ"ז *** (מעמד ארעי)
עו"ד מתן חודורוב ו/או אח'
|
:
משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה
עו"ד מפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי)
|
| פסק דין |
התשתית העובדתית:
1.לפנינו ערעור על החלטת בית הדין לעררים, לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952, מיום 21.10.14 (להלן: "החלטת בית הדין"), לפיה נדחה ערר שהגישה המערערת בגין הפסקת ההליך המדורג מכוחו שהתה בישראל וסירוב משרד הפנים להעביר עניינה לבחינת הועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים (להלן: "הועדה הבינמשרדית").
2.המערערת אזרחית אוקראינה, ילידת 1964, נכנסה לישראל בשנת 2005 כעובדת זרה בענף
הסיעוד.
3.ביום 14.08.10 נישאה באוקראינה למר אליעזר קרן אזרח ישראל (להלן: "המנוח"), וביום 14.10.10 פנו השניים למשרד הפנים, בבקשה להסדיר מעמד העוררת בישראל מכוח נישואיהם. לאחר שהושלמה הגשת המסמכים, אושרה בקשתם והמערערת קיבלה אשרת שהייה מסוג ב/1 למשך 6 חודשים, עד ליום 27.04.11 אשר הוארכה לתקופה נוספת. בהמשך שודרג מעמדה וניתן לה רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 בתאריך 05.06.11.
4.ב-10.02.13 נפטר המנוח. בעקבות זאת, ולאחר שבוטלה אשרת השהייה שהייתה בידה, פנתה המערערת אל המשיב בבקשה להסדרת מעמדה מטעמים הומניטאריים. בקשתה נדחתה על ידי ראש דסק צפון. על החלטה זו, הוגשה השגה 620/13 לועדת ההשגה לזרים בירושלים. בעקבות הודעת משרד הפנים על נכונותו לערוך בחינה מחודשת בפני מנהלת תחום אשרות במטה משרד הפנים, הוחזר התיק וההשגה נמחקה.
5.ביום 07.04.14 הגישה המערערת בקשה להסדרת מעמדה מטעמים הומניטאריים, וטענה כי היא מתגוררת בישראל משנת 2005 ומרכז חייה נמצא בישראל. נישואיה למנוח היו כנים ונגדעו עקב מחלה ממנה נפטר. לדבריה היא בעלת מקצוע שאין לו ביקוש במדינת המוצא, אוהבת את עבודתה בסיעוד, ובשל גילה המתקדם יקשה עליה למצוא עבודה באוקראינה. עוד טענה כי יש בבעלותה דירה בערד שרכשה ביחד עם המנוח, וחשבון בנק. אחותה ובני משפחה נוספים מתגוררים אף הם בישראל, וקברו של המנוח הינו בישראל. מלבד בתה וחתנה שנותרו באוקראינה אין לה כל קשר עם מדינת מוצאה. המערערת אף הדגישה את המצב הכלכלי והפוליטי הקשה שם.
6.ביום 28.05.14 סורבה בקשתה של המערערת על ידי מנהלת תחום אשרות במשרד הפנים בנימוק שהעובדות שצוינו אינן מהוות טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים שינוי ההחלטה.
על החלטה זו הוגש ערר לבית הדין לעררים, במסגרתו נטען כי החלטת משרד הפנים ניתנה בניגוד לנוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים מאחר ומשרד הפנים נמנע מלהביא עניינה של המערערת לבחינת הועדה הבינמשרדית, על אף שהתמלאו כל התנאים הדרושים לכך. לחילופין נטען, כי אף אם לא עמדה המערערת בתנאי הסף הללו מוטלת על המשיב החובה להפעיל שיקול דעת פרטני ולבדוק האם יש נסיבות המצדיקות להחריג את עניינה של המערערת מהנוהל.