בג"ץ הורה על ביטולם של סעיפים מפלים בפקודת האגודות השיתופיות

הנשיא א' גרוניס:

1.        יישוב קהילתי קטן בנגב או בגליל, הממוקם על קרקע של המדינה, מעוניין לצרף לשורותיו תושבים חדשים. תיקון לפקודת האגודות השיתופיות מאפשר ליישוב להתנות את הקצאת המקרקעין למועמדים המבקשים להתגורר בו באישור של ועדת קבלה, המורכבת, בין היתר, מנציגי אותו יישוב. התיקון קובע רשימת עילות בגינן רשאית ועדת הקבלה לסרב לקבל מועמד ליישוב, ובהן, קביעה כי המועמד אינו מתאים לחיי חברה בקהילה או כי ישנו חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי-תרבותי של היישוב הקהילתי. עוד קובע התיקון כי אסור לוועדת הקבלה לדחות מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות, מעמד אישי, גיל, הורות, נטייה מינית, ארץ מוצא, השקפה או השתייכות מפלגתית-פוליטית. שאלת חוקתיותו של התיקון לפקודת האגודות השיתופיות עומדת במוקד העתירות שלפנינו.

הרקע

2.        החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א-2011 (להלן –החוק או הפקודה בהתאם) החל דרכו כשתי הצעות חוק פרטיות (שתי ההצעות נשאו אותו שם: הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (ועדות קבלה ביישובים קהילתיים בגליל ובנגב), התש"ע-2009). שתי ההצעות אוחדו להצעה אחת, שעברה בקריאה טרומית ביום 9.12.2009, והועברה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט (להלן – ועדת החוקה).

           הצעת החוק עוררה דיון ער בכנסת ובאמצעי התקשורת. בין היתר, נטען כי היא תוביל להפליה בהקצאת מקרקעין ולהדרה של ערבים ושל קבוצות מיעוט אחרות בחברה הישראלית. על רקע טענות אלה קיימה ועדת החוקה שורה של דיונים באשר לנוסח הצעת החוק. במהלך הדיונים הוגשה לחברי הוועדה חוות דעת מטעם הייעוץ המשפטי לוועדה וכן הוגש מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, העוסק בסוגיות שונות הקשורות להצעת החוק. אף נוּסַחה של הצעת החוק שוּנה במהלך הדיונים, בניסיון להתמודד עם טענות שהועלו נגד חוקתיות הצעת החוק. מן העתירה בבג"ץ 2311/11 עולה כי לאחר סיום הדיונים בוועדה, אך טרם נתקיימה הקריאה השנייה והשלישית, נדחה הדיון במליאה לבקשת יו"ר הכנסת, בהתאם לסעיף 124 לתקנון הכנסת. זאת, לצורך חידוש הדיונים בהצעת החוק בוועדת החוקה. לבסוף, לאחר מספר תיקונים נוספים, אישרה מליאת הכנסת ביום 22.3.2011 את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית.

3.        החוק, שכיום הוטמע בסעיפים 6ב-6ד לפקודת האגודות השיתופיות, קובע כי ועדת קבלה תוכל להתנות על הקצאת מקרקעין מרשות מקרקעי ישראל או על העברת זכות במקרקעין ממתיישב יוצא למתיישב נכנס, בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים: (1) היישוב נמצא בנגב או בגליל; (2) היישוב מאוגד כאגודה שיתופית, המסווגת כ"יישוב קהילתי כפרי" או כ"אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית" (להלן – יישוב), או שזו מהווה הרחבה של יישוב שהוא קיבוץ, מושב שיתופי, מושב עובדים או כפר שיתופי, המאוגד באופן האמור (להלן – יישוב מקורי); (3) מספר בתי המשפחה ביישוב, או ביישוב המקורי ובהרחבה יחד, אינו עולה על 400; (4) המספר המרבי של בתי המשפחה ביישוב, או ביישוב המקורי ובהרחבה יחד, הוגבל בהתאם להוראות תוכנית מיתאר ארצית או תוכנית מיתאר מחוזית, כמשמעותן בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. יצוין, כי החוק אינו חל בשני מקרים – במקרה של שכירות שאינה עולה על חמש שנים, או כאשר הנעבר הוא היורש מכוח ירושה או דין. עוד מסייג החוק וקובע כי אין בהחלטה של ועדת קבלה לאשר קבלתו של מועמד כדי לחייב את רשות מקרקעי ישראל להקצות קרקע לאותו מועמד.

           בהתאם להוראות החוק מונה ועדת הקבלה חמישה חברים, והם: שני נציגי היישוב הקהילתי, נציג התנועה שהיישוב הקהילתי מסונף אליה או חבר בה (ואם אין הוא מסונף לתנועה כאמור, נציג נוסף של היישוב הקהילתי), נציג הסוכנות היהודית לארץ ישראל או ההסתדרות הלאומית, ונציג המועצה האיזורית שבתחום שיפוטה נמצא היישוב הקהילתי. נציג המועצה האיזורית יכול שיהיה ראש המועצה, סגנו או עובד הרשות (ובלבד שלא יהיה תושב היישוב), והוא יכהן כיושב-ראש ועדת הקבלה.

4.        החוק כולל סעיף כללי (סעיף 6ג(ג)) האוסר על הפליה בקבלת מועמדים למגורים ביישוב קהילתי. לפי הסעיף, במסגרת שיקולי ועדת הקבלה, לא תוכל היא לסרב לקבל מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות, מעמד אישי, גיל, הורות, נטייה מינית, ארץ מוצא, השקפה או השתייכות מפלגתית-פוליטית. לצד הוראה כללית זו התווה החוק רשימה של שש עילות בעטיין רשאית ועדת קבלה לסרב לקבל מועמד ליישוב הקהילתי. ואלה הן העילות:

"6ג(א) ועדת קבלה רשאית לסרב לקבל מועמד ליישוב קהילתי בהתבסס על אחד או יותר משיקולים אלה בלבד: