בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
|
23/06/2015
|
בפני השופטים:
1. ס' ג'ובראן
2. נ' סולברג
3. א' שהם
|
| - נגד - |
העותר:
שלמה שקד
|
המשיב:
מבקר המדינה
עו"ד נועם מולה
|
| פסק-דין |
השופט נ' סולברג:
- העותר שב ומבקש, מודיע, כותב, תובע ועותר ל"קיום חוק מבקר המדינה".
- למקרא טיעוניו שבכתב ולמשמע דבריו שבעל-פה, דומה כי עתירתו של העותר מכוּונת לשני נושאים: פיטוריו מעבודתו ברפא"ל, והטיפול בבתו המנוחה בעמותת "שלומית".
- העותר פּוּטר מעבודתו ברפא"ל, בשנת 1993, במכתב פיטורין שעליו חתם שר הבטחון דאז, יצחק רבין ז"ל. מאז ועד היום, עומד העותר על דעתו כי פיטוריו נבעו מחמת חשיפת שחיתות, והוא סמוך ובטוח כי הוא זכאי לסעדים לפי סעיף 45ג לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב] (להלן – החוק). דא עקא, שעוד לפני שנים ארוכות נדחו כמה וכמה עתירות שהגיש בעניין זה, בכללן בג"ץ 469/07 שקד נ' מנכ"ל רפא"ל (16.9.2007), שבו נקבע כי דינה של העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי. קרוב לוודאי שקיים גם מעשה בית-דין בקשר עם טענות העותר על הנסיבות שהובילו לפיטוריו מרפא"ל. עוד בשנת 1993 ניתן בבית הדין האזורי לעבודה, בהסכמה, פסק דין בנושא פיטוריו, ובגדרו הוסכם כי הסיבה לפיטוריו אינה אלא זו שצויינה במכתב המועמדות לפיטורין מיום 14.2.1993. משהוכרע הנושא בבית הדין לעבודה, שוב אין מקום לבירור התלונה אצל מבקר המדינה, משום שכך מורה סעיף 38(5) לחוק: "בתלונות אלה לא יהיה בירור... תלונה בעניין התלוי ועומד בבית משפט או בבית דין, או שבית משפט או בית דין הכריע בו לגופו".
- בתגובה מאת המשיב גם נמסר על כך שלבד מן ההליכים המשפטיים הרבים שנקט בהם העותר בבתי המשפט השונים במהלך השנים, הגיש לאחרונה תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור ותבע לפצותו בסך של 5,000,000 ₪ בגין "טראומה קשה ופגיעה קשה בבריאותו" שנגרמו לעותר, לפי טענתו, בעקבות ישיבה במשרדו של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור. אשתקד גם הגיש העותר תביעה לבית משפט השלום בירושלים בשלל טענות בזיקה לעניין הנדון, ובטענות לגבי מיהות הגורם המטפל בעניינו, שלא יהא זה פרקליט מסויים, אלא אחר וחוזר חלילה. התביעה נמחקה בשל העדר סמכות עניינית לדון בה.
- טענותיו של העותר נגד עמותת "שלומית" אינן יכולות להישמע ולו מן הטעם שהעמותה כלל אינה צד לעתירה זו. לבד מכך, מדובר בשיהוי, משום שהטענות נוגעות לאירוע משנת 2008, ועוד זאת – שמשנקט העותר בעבר בהליך משפטי, שוב אין מקום לבירור התלונה אצל מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, לפי האמור בסעיף 38(5) לחוק כמצוטט לעיל. בשנת 2009 הגיש העותר תביעה נגד המדינה ועמותת "שלומית", ועמדתה של המדינה שם הייתה כי אין מקום להקמת ועדת בדיקה באשר לנסיבות מותה של בתו של העותר. בפסק הדין בת"א 3659/09 ניתן תוקף להסכמות הצדדים שם, ולפיהן אם יוחלט לקיים בדיקה באותו עניין, יועברו ממצאיה לעותר, ככל שלא תהיה מניעה לעשות כן. במכתבו של יועץ מבקר המדינה למנהלת הוועדה לענייני ביקורת המדינה מיום 27.7.2014 ניתן פרוט על אופן הטיפול בתלונות העותר, במהלך מספר שנים, על-ידי מבקרי מדינה שונים, ודומה שנעשה כל הניתן על מנת למצות עד תום את בדיקת טענותיו של העותר, ובניסיון לסייע לו גם לפנים משורת הדין.
- סעיף 45(ב) לחוק מורה, כי "שום בית משפט לא יזקק לבקשת סעד נגד החלטותיו וממצאיו של נציב תלונות הציבור בעניין תלונה". הנה כי כן, מטעמים של פרוצדורה ומהות, על הסף ולגופו של עניין, מכל בחינה שהיא – דינה של העתירה להידחות.
- בשולי הדברים אציין כי התובענות שנזכרו לעיל, אינן אלא מקצת מן המקצת. בהחלטת בית משפט זה (הרשם י' מרזל) מיום 2.8.2006 בבשג"ץ 4748/06 שקד נ' תפוחי, רכזת בכירה לקרן הנשיא, לשכת נשיא המדינה, צויין כי, "מסתבר, מנתונים הקיימים במערכת המחשב של בית המשפט העליון, כי המבקש הגיש לבית משפט זה בין השנים 1997 (מועד תחילת התיעוד הממוחשב בנדון) ועד לעת הזו, לא פחות מ-105 הליכים. כ-64 מבין ההליכים היו הליכים ראשוניים כגון עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק, ערעורים אזרחיים ועתירות לדיון נוסף. ברובם של הליכים אלו ביקש המבקש פטור מתשלום אגרת בית משפט, תוך שבקשות אלו נדחו ברוב המקרים או שהאגרה הופחתה בשל מצבו הכלכלי של המבקש. חלק אחר של ההליכים שהגיש המבקש בבית משפט זה הנו 38 ערעורים על החלטות רשם בעניין אגרה. כל הערעורים בנדון נדחו... שופטי בית משפט זה הביעו לא פעם את מורת רוחם מן ההליכים שיוזם המבקש והיעדר העילה שבהם. כך, למשל ציין כב' השופט י' טירקל במסגרת ערעור על החלטת רשם בעניין אגרה כי 'חככתי בדעתי אם לא הגיעה השעה לחייב את העותר בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה והחלטתי לא לעשות כן הפעם' (בשג"ץ 796/98). בבשג"ץ 3549/98, שאף הוא עסק בערעור על החלטה בעניין אגרה, ציין כב' הנשיא א' ברק, כי 'נוכח העובדה שהמערער שב ופונה בבקשות למתן פטור מאגרה ומסתמך על טענות שנדחו שוב ושוב על ידי בית משפט זה, איני רואה מנוס מחיובו ולו במקצת ההוצאות שהוא מסב לאוצר המדינה'. על כן חויב המבקש בהוצאות בסך 1,000 ₪. בהליך אחר, אף הוא ערעור על החלטת רשם בעניין פטור מאגרה, ציין כב' הנשיא א' ברק כי 'המערער לא שילם כל אגרה ולא הפקיד כל פקדון, מטריח שלא לצורך את בית המשפט, תוך חריגה מהוראות הדין, מסדרי הדין, ומעקרון סופיות הדיון. שקלתי (בדומה לכב' השופט טירקל בבשג"ץ 796/98) אם אין מקום לחייב את המערער ולו במקצת ההוצאות שהוא מסב לאוצר המדינה. הטעם היחיד שמנע אותי מלעשות כן נעוץ בעובדה שאך לאחרונה חוייב המערער בהוצאות מסוג זה... למותר לציין כי טעם זה לא יעמוד למערער בעתיד אם יבחר לשוב ולהגיש הליכים שאין בהם אלא הטרדת שווא של הערכאות השיפוטיות (בשג"ץ 3958/98)'". כאמור, מדובר ב'ספירת מלאי' לבין השנים 1997 עד 2006. לא ערכנו 'ספירת מלאי' דומה מאז ועד היום, אך העותר מתמיד בגישתו ומכביר בהגשת בקשות, הודעות, תביעות ועתירות עד בלי די. זמננו השיפוטי אינו שלנו, אלא של ציבור המתדיינים כולו. הקצאת זמן שיפוטי לעותר, בעניינים שנדונו והוכרעו, ובעניינים שאינם מגלים עילה כלשהי, באה על חשבון מתדיינים אחרים.
ועוד זאת אין ניתן להלום: לשון משתלחת כלפי המשיב, נציגיו ובאי-כוחו. מקומה לא יכירנה בבית המשפט.
- אשר על כן, בד בבד עם דחיית העתירה על הסף ולגופה, אציע לחברי לחייב את העותר בתשלום הוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת