בג"צ
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
|
2031-13
22/06/2015
|
בפני השופטים:
1. הנשיאה מ' נאור
2. המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
3. א' חיות
|
| - נגד - |
העותרים:
1. רגבים
2. עובדיה ארד
עו"ד עמיר פישר
עו"ד רועי-אביחי שויקה
עו"ד שלמה לקר
|
המשיבים:
1. בנימין נתניהו - ראש ממשלת ישראל
2. אהוד ברק - שר הבטחון
3. אלוף אבי מזרחי - מפקד פיקוד מרכז
4. תא"ל מוטי אלמוז - ראש המינהל האזרחי
5. מוחמד עלי סלימאן
6. צלאח חליל
7. סלאח חליל
8. סלימאן מוסא סלימאן
9. מוחמד אחמד עלי
10. אחמד מחמד סחימאן
11. מחמד חליל
12. עומר איברהים מחמד
13. איברהים עטאללה
14. חסן עטאללה סלימאן
15. עבד אללטיף עבדאללה
16. פאיז מוסא עבד
17. מחמוד מחמד סחימאן
18. אחמד חליל סחימאן
19. מחמוד סלימאן איבראהים
20. מוצטפא איברהים
21. ג'יבריל סלימאן
22. ג'מאל סלימאן איברהים
23. יוסף אחמד עלי
24. אחמד סלימאן
25. עטאללה סלימאן
26. מחמד סלימאן אברהים
27. עלי סלימאן מוסא
28. מוסא סלימאן
29. איברהים מחמד
30. מועצת הכפר דיר דיבואן
|
| פסק דין |
המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:
א. עתירה להורות למינהל האזרחי לאכוף את דיני התכנון והבניה על מאחז בדואי שנבנה על קרקע פלסטינית פרטית הממוקמת באיזור בנימין (שטח C).
רקע והליכים קודמים
ב. העותרת היא עמותה ישראלית הפועלת בתחומי המדיניות הקרקעית. המשיבים 4-1 הם מי שהיו אמונים על המדיניות הקרקעית באיזור בנימין בעת הגשת העתירה הנוכחית. המשיבים 29-5 הם תושבי מאחז בדואי הממוקם באיזור (להלן המאחז).
ג. ביום 27.6.12 פנתה העותרת למשיבים 4-2 בשאלה מדוע אין ננקטים צעדי אכיפה כנגד המאחז. ביום 8.8.12 התקבלה תגובת המשיב 4, לפיה תושבי המאחז פונו משטח אש ויושבו במקום מגוריהם הנוכחי במסגרת הסכם שאושר על-ידי הדרג המדיני. בדיקה נוספת שערכה העותרת העלתה, כי המאחז ממוקם על קרקע פלסטינית פרטית. ביום 13.9.12 פנתה העותרת למשיב 3 בבקשה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 לשם קבלת פרטים נוספים לגבי המאחז. לאחר אי-מענה, ולאחר שהעותרת הודיעה כי תעתור לבית המשפט, ענה המשיב 3 לבקשה ביום 13.11.12. בתשובתו נכתב, כי מעבר בני השבט הבדואי משטח האש למאחז נעשה במסגרת ההליכים בבג"ץ 7912/96 געלה נ' מפקד כוחות צה"ל (1999); הקרקע עליה נבנה המאחז אכן פרטית, אך לא ידוע על תלונות כנגד הימצאות בני השבט במקום; ההיבט התכנוני של הימצאות בני השבט במאחז לא הוסדר, מתוך תפיסה שמדובר בפתרון זמני.
ד. ביום 17.3.13 הגישה העותרת עתידה למתן צו על תנאי וצו ביניים נגד מדיניות האכיפה של המשיבים 4-1. תגובה מקדמית מטעם המשיבים 4-1 הוגשה ביום 8.8.13, וביום 17.6.14 הוגשה תגובתם המשלימה. בדיון שנערך ביום 18.6.14 התברר שהעותרת, בשל טעות בזיהוי, לא צירפה לעתירתה את המחזיקים בקרקע. לאחר דין ודברים, נעתר בא-כוח המשיבים 4-1 למסור לעותרת את פרטי המחזיקים. ביום 16.7.14 הוגשה עתירה מתוקנת לה צורפו המשיבים 5-29, והתגובה לה – מטעם המשיבים 4-1 – הוגשה ביום 23.1.15. תגובת המשיבים 29-5 התקבלה ביום 5.11.14. בקשת העותרים למתן צו ביניים לא התקבלה (ראו החלטה מיום 17.3.13).
טיעוני הצדדים
ה. העותרת טוענת, כי ההסכם בין בני השבט לרשויות אינו חוקי בעליל. לפי הנטען, משמעות ההסכם היא הענקת אישור מטעם הרשויות לפלישה לקרקע פלסטינית פרטית. הסכם כזה, טוענת העותרת, אינו חוקי ודינו בטלות. לטענת העותרת, מדיניות הרשויות עקבית וברורה לאורך השנים – בראש סדר העדיפויות נמצא הטיפול בעבירות בניה שבוצעו תוך פלישה לקרקע פרטית. לפיכך, כך נטען, אי-אכיפת דיני התכנון והבניה כלפי המאחז, הבנוי על קרקע פלסטינית פרטית, עומדת בסתירה למדיניות המוצהרת של הרשויות, שאושרה מספר פעמים גם בבית משפט זה.
ו. בתגובתם המקדמית, ציינו המשיבים 4-1 כי "בהתאם למידע שבידי יחידת הפיקוח, תושבי המקבץ (המאחז – א"ר) נוהגים לשלם לבעלי הקרקע דמי שכירות, וזאת תוך הסכמת הבעלים לשהותם במקום". בתגובתם המשלימה, הבהירו המשיבים 4-1 כי האמור מעלה מבוסס על מידע שנמסר מפי המחזיקים בשטח. מטעם המשיבים 4-1 נטען, כי שהותם של תושבי המאחז היא על דעת בעל הקרקע – דבר שנלקח בחשבון בהחלטת הרשויות, שעליהן להתמודד עם הפרות רבות של דיני התכנון והבניה תוך נקיטת סדרי עדיפויות. צוין גם שהמאחז משמש את בני השבט רק בימי הקיץ. עוד טוענים המשיבים 4-1, כי אין להכיר בזכות העמידה של העותרת מקום שקיים נפגע קונקרטי – בעל הקרקע – אשר אינו עותר. לבסוף צוין, כי הרשויות פועלות תוך תפיסה שמדובר בשהות זמנית, וישנה כוונה עתידית להעביר את תושבי המאחז לתכנית מסודרת.