השופטת ע' ארבל:
האם זכאים בני משפחתו של אזרח ישראלי שנהרג מאש כוחות צה"ל, לקבל לעיונם סיכום ממצאי תחקיר מבצעי שנערך בעקבות האירוע בו מצא יקירם את מותו? זו השאלה העומדת להכרעתנו בעתירה זו.
במוקד הדיון עומדת הוראת סעיף 539א לחוק השיפוט הצבאי, התשי"ט - 1955 הקובעת כי חומר התחקיר המבצעי יהא חסוי בפני כל אדם, אך מאפשרת מסירת סיכום ממצאיו ל"אדם הנוגע בדבר", לצד סייגים נוספים לכלל החיסיון.
1. בלילה שבין 13.10.03 ל-14.10.03 נורה ונהרג אזרח ישראלי, מתעב אלנבארי (להלן: המנוח), על ידי כוח צה"ל שפעל בדרום הר חברון (להלן: האירוע). העותר 1 הינו אחי המנוח ואילו העותר 2 הינו ארגון זכויות אדם הפועל לקידום זכויות המיעוט הערבי בישראל.
ימים ספורים לאחר שמצא המנוח את מותו, פנו העותרים לבית משפט השלום בבאר שבע בבקשה לפי חוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958 למינוי שופט חוקר ולמתן צו להוצאת הגופה מהקבר ולנתיחתה. בית משפט השלום הורה על נתיחת הגופה וכך נעשה. דו"ח הנתיחה העלה, בין היתר, כי בגופת המנוח נמצא פצע כניסת קליע בגב שמאל ובשוק הימנית וכן שבר דחוס בעצם המצח מימין, אשר נגרם ככל הנראה "...מחבלה קהה, קרוב לוודאי ישירה (מכה) סמוך למועד המוות או אחריו".
בעקבות האירוע נערך בצה"ל תחקיר מבצעי (להלן גם: התחקיר). ביום 28.6.04 החליט המשיב 2, הפרקליט הצבאי הראשי (להלן: הפצ"ר), כי "לאחר עיון בחומר התחקיר עולה חשד, כי הירי בוצע בניגוד לכללי הפתיחה באש המחייבים; חשד המצדיק חקירה על ידי מצ"ח". לפיכך הורה הפצ"ר על חקירת משטרה צבאית חוקרת (להלן: מצ"ח), במסגרתה תחקרנה נסיבות מותו של המנוח. זמן קצר לאחר מכן פנה העותר 2 אל הפרקליטות הצבאית בבקשה לקבל את דו"ח התחקיר ואת סיכום ממצאיו. פניה זו נענתה על ידי המשיבה 3, התובעת הצבאית הראשית (להלן: התצ"ר), כי נוכח החקירה המתנהלת, ובהתאם לסעיף 19 להוראת הפיקוד העליון מס' 2.0702, לא ניתן להעביר את ממצאי התחקיר לאיש. ממצאי חקירת מצ"ח הועברו לפרקליטות הצבאית לצורך גיבוש המלצותיה.
עתירה זו מופנית כאמור נגד ההחלטה שלא למסור את סיכום ממצאי התחקיר הצבאי לעותרים.
טענות העותרים
2. העותרים מבהירים כי מטרתם היא להביא להעמדתם לדין של האחראים למות המנוח ולאפשר לבני משפחתו לדעת את נסיבות מותו. לטענתם, עומדת להם זכות שבדין לקבל את סיכום ממצאי התחקיר בהתאם לסעיף 539א(ב)(5) לחוק השיפוט הצבאי, התשי"ט-1955 (להלן: חש"ץ), שכן העותר 1, כאחי המנוח, הוא "אדם הנוגע בדבר" הזכאי לקבל את ממצאי התחקיר לפי סעיף זה. לשיטתם, הסייג הקבוע בסעיף 539א לחש"ץ למסירת סיכום ממצאיו של תחקיר מחמת חשש לפגיעה בביטחון המדינה הוא הסייג היחידי לזכותם לקבל את סיכום ממצאי התחקיר, ומשהמשיבים לא טענו כי מתקיים סייג זה, יש למסור את הסיכום האמור לידיהם. לטעמם, הנימוק שניתן על-ידי המשיבים לאי-מסירת החומר - קיומה של חקירת מצ"ח - אינו מצדיק גניזה של ממצאי התחקיר, ועוד הם סבורים כי שלילת זכותה של משפחת האזרח הנפגע לדעת את נסיבות מותו צריכה להיעשות במפורש בחוק ולא על דרך פרשנות.
נדבך נוסף של טענות העותרים הינו כי המשיבים מחויבים למסור להם את סיכום ממצאי התחקיר מכוח זכות הציבור לדעת, שהינה זכות יסוד, ובפרט כשמדובר בבני משפחתו של קרבן עבירה המבקשים מידע אודות נסיבות הריגתו על ידי רשות הכפופה לכללי המשפט המנהלי. לטענתם, החשיבות בקבלת המידע ברורה נוכח מה שהם מגדירים "התרבות הפגומה של עריכת תחקירים בצה"ל".
טענות המשיבים
3. המשיבים סבורים כי לא עומדת לעותרים כל זכות קנויה לקבל את סיכום ממצאי התחקיר. הם מבהירים כי הם אינם כופרים בזכותם של העותרים לקבל פרטים אודות אשר אירע למנוח, אך גורסים כי מימושה של זכות זו אינו חייב להיעשות דווקא דרך סיכום ממצאי התחקיר. המשיבים מציינים כי הכלל שקובע סעיף 539א לחש"ץ הוא כי חומר התחקיר חסוי בפני כל אדם ולא יימסר לגוף חוקר, וזאת במטרה להבטיח את אפשרות עריכתם של תחקירים מבצעיים בעתיד ואת שיפור פעילותו של הצבא. מטרת התחקיר, הם מטעימים, אינה לסייע בידי משפחות נפגעים מפעילות צה"ל.
החריג לכלל בדבר חיסיון התחקיר ממנו ביקשו העותרים להיבנות, טוענים המשיבים, מותיר לשיקול דעת הרמטכ"ל את העברת חומר התחקיר או סיכום ממצאיו לגוף ציבורי או לאדם הנוגע בדבר. שיקול דעת זה מונחה בשיקולים ענייניים שונים, לרבות השיקול של ביטחון המדינה, אולם אין הרמטכ"ל מחויב למסור את החומר בכל מקרה בו העברתו אינה פוגעת בביטחון המדינה. המשיבים מבהירים כי רשימת השיקולים שרשאי הרמטכ"ל לשקול בקבלת ההחלטה האם למסור סיכום ממצאי תחקיר לאדם הנוגע בדבר אינה רשימה סגורה וכי פקודות הצבא מסדירות את השיקולים העיקריים, גם אם לא הבלעדיים, לעניין זה. הוראות אלה חלות במישרין על משפחות חללי צה"ל, אך הגיונן נכון לשיטתם של המשיבים גם ביחס לנפגעים אחרים. בהתאם להוראות אלה נטען, רק כאשר אין מקור אחר - דוגמת חקירה של מצ"ח או של משטרת ישראל - ממנו יכולים בני משפחת הנפגע לקבל מידע אודות נסיבות מותו של יקירם, יועבר סיכום ממצאי התחקיר לעיונם. לדידם של המשיבים, הוראות אלה עורכות איזון ראוי בין זכותה של משפחת הנפגע לקבל מידע, לבין הצורך להבטיח את חיסיון חומר התחקיר. הזכות לקבל חומר חקירה, הם משווים, אף היא אינה בלתי מוגבלת והדבר נכון במשנה תוקף לגבי חומר התחקיר, שבחיסיונו תומכים שיקולים כבדי משקל נוספים. עוד צוין כי מאחר שזכותן של משפחות חללי צה"ל שנפלו בפעילות מבצעית לקבלת המידע אף היא אינה מוחלטת, אין לקבוע אחרת לגבי העותרים.
4. חודשים מספר לפני הדיון בעתירה הודיעו המשיבים כי "לאחר בחינת הראיות, שנאספו בחקירת המשטרה הצבאית החוקרת ומכלול נסיבות האירוע נקבע כי לא עולה חשד לביצוע עבירה על ידי כוח צה"ל שפעל באירוע. לפיכך, הוחלט לסגור את התיק מבלי לנקוט בצעדים משפטיים כנגד מי מחיילי הכוח, אשר היה מעורב באירוע המצער". כן הודיעו המשיבים, כי תיק המשטרה הצבאית החוקרת (להלן: מצ"ח) יועמד לעיון משפחת המנוח בהתאם להנחיית פרקליט המדינה 14.8 ובכפוף למגבלות ביטחון שדה, ועל כן ביקשו לדחות את העתירה.
העותרים עומדים על העתירה ובתגובה שהגישו הסבירו כי המידע הכלול בסיכום התחקיר שונה מהמידע המתגבש במהלך חקירת מצ"ח, בשל סמיכות עריכתו של התחקיר לאירוע המבצעי ומאחר שלטענתם מצ"ח סירבה לקבל פריטים שהיו אצל המנוח בסמוך למועד הריגתו ועל כן, בהתאם להודעת משטרת חברון, פריטים אלה לא נבדקו. הם מוסיפים כי מסירת סיכום ממצאי התחקיר אינה יכולה לפגוע בזכויות המעורבים באירוע נוכח הוראות סעיף 539א(ב) לחש"ץ. לגישתם, עמדת המשיבים שאינם רואים עצמם מחויבים במסירת הממצאים בשל נוסח החוק הנוקט לשון "רשאי", היא אנכרוניסטית ושגויה.
יצוין כי ביני לביני, ובעקבות סגירת תיק המצ"ח, הגישו העותרים עתירה בה ביקשו להורות לפצ"ר להעמיד לדין את המעורבים באירוע בגין הריגה או גרם מוות ברשלנות. עתירה זו נדחתה על ידי בית משפט זה לאחר שנמצא כי אין היא מגלה עילה להתערבות ונקבע כי החלטת הפצ"ר לסגור את תיק החקירה אינה חורגת ממתחם הסבירות (בג"ץ 10682/06 אטרש נ' הפרקליט הצבאי הראשי (לא פורסם, 18.6.07)).
5. ביום 1.8.05 עדכנו המשיבים כי תיק המצ"ח וחוות-דעת הפצ"ר הועברו לעותרים. הם מדגישים כי הוראת הפצ"ר על עריכת חקירה נבעה מחשד לביצוע עבירה, אך החקירה וניתוח חומר הראיות על ידי הפרקליטות הצבאית לא העלו כי פעילות הכוח בעת ביצוע הירי מגלה עבירה, ועל כן התיק נסגר. הם סבורים כי מכך שלא ניתן לעשות שימוש בממצאי התחקיר נגד המעורבים, אין להסיק כי יש למסור התחקיר - שהינו כלי בידי רשויות הצבא - לבעלי עניין. הם סבורים כי קיימים בהקשר זה שני נדבכים: חומר התחקיר אינו יכול לשמש בהליך משפטי נגד מי מהמשתתפים בתחקיר, כדי להבטיח את גילוי האמת והפקת לקחים, ובנוסף חיסיון התחקיר מפני כל אדם, מטרתו למנוע לחצים שונים אחרים על מבצעי התחקיר. עוד הם טוענים כי בנסיבות העניין, לאחר שמשפחת המנוח קיבלה את חומר החקירה וממצאיה, אי-מסירת סיכום ממצאיו של התחקיר היא סבירה ואין לבכר את זכותה של משפחת המנוח לקבל את המידע דווקא מן התחקיר, על הצורך לשמור על חיסיונו.
דיון
בין תחקיר מבצעי לחקירה פלילית