המשנה לנשיא מ' נאור:
1. ביום 12.6.2006 התרחשה ליד בית יהושע תאונת רכבת קשה. רכבת נוסעים התנגשה במהירות 129 קמ"ש ברכב פרטי שנתקע על המסילה, וסטתה מן הפסים. כתוצאה מן התאונה נהרגו 5 מנוסעי הרכבת, ונפצעו למעלה מ-80 נוסעים בדרגות פציעה שונות. בעקבות התאונה הוגש כתב אישום נגד נהג הרכב הפרטי, שהיה על פי הנטען תחת השפעת סמים בעת התאונה. כתב האישום מייחס לנהג עבירות של הריגה, גרימת חבלה של ממש, נהיגה בשכרות ועוד. כמו כן הוגש כתב אישום נגד נושאי תפקידים בכירים בהנהלת רכבת ישראל, ונגד רכבת ישראל עצמה, המייחס להם גרימת מוות ברשלנות וגרימת חבלה ברשלנות. בעקבות הליך גישור אליו הופנו הצדדים החל להתגבש מתווה של הסדר טיעון, בו (בין היתר) יימחקו מכתב האישום שניים מנושאי התפקידים בהנהלת הרכבת, ואילו לגבי נושא תפקיד נוסף ישונה סעיף האישום. בעתירה זו, שהוגשה על ידי קרובי משפחתם של הנספים בתאונה, מבקשים העותרים כי הסדר הטיעון יבוטל.
הרקע העובדתי
2. יונתן ועדיה (המשיב 3, להלן: ועדיה), רופא וטרינר במקצועו, נהג ברכבו הפרטי ביום 12.6.2006 באזור השרון. על פי הנטען בכתב האישום, בעת שנהג ברכב היה ועדיה תחת השפעת סם מסוכן וחומרים בנזודיאזפינים, אותם ניפק לעצמו מתוקף עבודתו כווטרינר. במהלך הנהיגה היה מעורב ועדיה בשתי תאונות דרכים. בתאונה הראשונה איבד ועדיה שליטה על הרכב בו נהג, והתנגש ברכב שנסע לפניו, לאחר שזה האט בכניסה לצומת עמוס. לאחר התאונה המשיך ועדיה בנסיעה. בסביבות השעה 11:30, היה ועדיה מעורב בתאונה נוספת בסמוך למסילת הרכבת ליד בית יהושע. רכבו של ועדיה סטה מנתיב נסיעתו, חצה קו הפרדה רצוף אל הנתיב הנגדי, התנגש ברכב נוסע אחר, והמשיך בתנועה עד שנעצר על מסילת הרכבת במפגש בית יהושע. ועדיה חולץ מן הרכב על ידי עוברי אורח, אשר ניסו להזיז אף את הרכב עצמו מן המסילה. בשל ליקוי מכני ברכב לא עלה בידי עוברי האורח להזיז את הרכב, והוא נותר תקוע על מסילת הרכבת.
בשעה 11:56 הגיעה למפגש בין המסילה והכביש רכבת נוסעים שנסעה מדרום לצפון, במהירות של כ-135 קמ"ש. נהג הקטר, שהבחין ברכב התקוע על המסילה, לחץ על ידית בלם החירום כשהרכבת הייתה במרחק כ-125 מטר מן הרכב. הרכבת לא בלמה במועד, והתנגשה ברכב הפרטי במהירות של 129 קמ"ש. בעקבות ההתנגשות סטו קטר הרכבת ושני קרונות נוסעים מן הפסים.
תוצאות התאונה היו קשות. חמישה נוסעים קיפחו את חייהם: מיטל כהן ז"ל, ליאור אלבלה ז"ל, מוני פז ז"ל, לילך סוזין ז"ל ואלון שורק ז"ל; ולמעלה מ-80 נוסעים נוספים נפצעו בדרגות פציעה שונות.
3. בחודש מרץ 2010 הוגש בבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום נגד ועדיה (המשיב 3, כאמור), המייחס לו 5 עבירות הריגה (עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)); גרימת חבלה של ממש (עבירה לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה)); נהיגה בשכרות (עבירה לפי סעיף 62(3) בצירוף סעיף 39א לפקודה); נהיגת רכב בקלות ראש או רשלנות (עבירה לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודה); שימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית (עבירה לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973); וניפוק תכשיר מרשם שלא לפי מרשם (עבירה לפי סעיף 60 בצירוף סעיף 26(א) לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981).
בכתב האישום נכללו 3 נאשמים נוספים, שהיו אז נושאי תפקידים בכירים ברכבת ישראל: עופר לינצ'בסקי (המשיב 4 בעתירה זו), אשר שימש בעת התאונה כמנכ"ל רכבת ישראל; הראל אבן (המשיב 5), אשר שימש בעת התאונה כסמנכ"ל חטיבת הפעלה ותחזוקת תשתיות ברכבת ישראל; ויובל בלום (המשיב 6), אשר שימש בעת התאונה כממונה ארצי בתחום הדרכים והסדרי התנועה ברכבת ישראל. כתב האישום ייחס לנאשמים דנן 5 עבירות גרם מוות ברשלנות (עבירה לפי סעיף 304 לחוק), וגרימת חבלה ברשלנות (עבירה לפי סעיף 341 לחוק). על פי הנטען בכתב האישום, הנאשמים התרשלו - כל אחד במסגרת תפקידו ותחומי אחריותו - בכך שלא הפיקו לקחים מתאונות קודמות דומות שאירעו ברכבת ישראל; בכך שלא קיימו תהליכים ארגוניים לשיפור הבטיחות ברכבת בכלל, ובמפגש בית יהושע בפרט; בכך שלא דרשו מהכפופים להם מידע מספק שייתן להם תמונה מלאה על הסיכונים הרלבנטיים; בכך שלא דאגו לפתרון הולם למפגש בין הכביש למסילת הרכבת במקום התאונה ובמפגשים דומים, לרבות הפרדה מפלסית, הצבת פקחים במפגשים, או אמצעי בטיחות אחרים; בכך שלא פעלו למניעת תאונות מסוג זה, בפרט במפגשים הידועים כמסוכנים (ובכללם מפגש בית יהושע); בכך שלא גיבשו הנחיות ונהלי בטיחות מתאימים, ולא דאגו לקיומם של נהלים קיימים; בכך שלא הביאו בחשבון את מכלול השיקולים הרלבנטיים בעת קביעת מהירות הרכבת המותרת בקטע זה ובתכנון המפגש; ועוד. ההתרשלות האמורה יוחסה אף לחברת רכבת ישראל בע"מ (המשיבה 7), שהופיעה גם היא כנאשמת (חמישית במספר) בכתב האישום.
גיבוש הסדר הטיעון
4. בתחילת שנת 2011 הופנה התיק לגישור בפני סגן הנשיא ז' כספי בבית המשפט המחוזי מרכז, לבקשת ההגנה. בעקבות הליך הגישור, החלה הפרקליטות בהכנת מתווה אפשרי להסדר טיעון. חרף הניסיונות להגיע להסדר בעניינו של ועדיה, לא צלח הדבר, ובעניינו עתיד להתנהל הליך הוכחות (ישיבת ההוכחות הראשונה קבועה לעת הזו ליום 16.1.2013).
אשר לנאשמים ברכבת ישראל (המשיבים 6-4) ולרכבת ישראל עצמה (המשיבה 7) גובש בראשית שנת 2012 המתווה הבא:
(א) מנכ"ל הרכבת והממונה הארצי בתחום הדרכים (המשיבים 4 ו-6) יימחקו מכתב האישום, וכתב האישום נגדם יבוטל.
(ב) כתב האישום נגד סמנכ"ל חטיבת ההפעלה ברכבת ישראל (המשיב 5) יתוקן, כך שתיוחס לו עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות (עבירה לפי סעיף 338(א)(4) לחוק). המשיב 5 יודה במיוחס לו, ויבקש מבית המשפט שלא להרשיעו; התביעה תעתור להרשעה, ולאחר קבלת תסקיר מבחן תבקש להטיל עליו שירות לתועלת הציבור.
(ג) רכבת ישראל (המשיבה 7) תודה ותורשע ב-5 עבירות של גרם מוות ברשלנות ובעבירה של חבלה ברשלנות, והצדדים יעתרו במשותף להטיל עליה קנס בגובה המרבי הקבוע בחוק, בכפולה של 5 (כמספר העבירות).
5. משעלתה הצעת הסדר הטיעון על הפרק, יצרה הפרקליטות קשר עם נציגי משפחות ההרוגים בתאונה, אשר חלקם מיוצגים כעותרים בפנינו, והזמינה אותם לפגישה בנושא במשרדיה. הוריו של ליאור אלבלה ז"ל, הוריה של לילך סוזין ז"ל ואלמנתו של מוני פז ז"ל שוחחו עם נציגי הפרקליטות, אך בחרו שלא להגיע לפגישה. אחיה של מיטל כהן ז"ל, גד כהן, ואימו של אלון שורק ז"ל, אלישבע שורק, הגיעו לפגישה עם בני משפחה וחברים. במהלך הפגישה הוצג לבני המשפחות המתווה האמור, והשיקולים שעמדו בבסיסו, והם מצידם התייחסו לתוכנו. כמו כן, הוצע לבני המשפחות להעביר התייחסות כתובה ולעמוד בקשר עם נציגי הפרקליטות בהמשך, ומשפחת שורק אף עשתה כן. לאחר קבלת עמדת המשפחות, החליטה הפרקליטות על קבלת הסדר הטיעון עם המשיבים 7-4. כאמור, בעניינו של ועדיה לא גובש הסדר טיעון.
6. ביום 29.2.2012 נקבע דיון להצגת הסדר הטיעון בפני בית המשפט. ביום הדיון ניגשו לבאי כוח התביעה העותרים 2-1, בני משפחתה של מיטל כהן ז"ל, וביקשו כי הסדר הטיעון לא יוצג לבית המשפט עד אשר יתאפשר להם להשיג עליו. העותרים 2-1 אמרו לבאי כוח התביעה כי אחיהם גד כהן אמנם נכח כאמור בפגישה בין נציגי הפרקליטות לנציגי המשפחות, אולם האח לא יידע אותם על אודות ההסדר המתגבש ופרטיו. נוכח פניית בני המשפחות, ביקש בא כוח התביעה מבית המשפט לדחות את מועד הדיון, על מנת לאפשר לנציגי המשפחות להשמיע את דברם, והדיון נדחה ליום 25.3.2012. בית המשפט הורה כי דיון זה יערך בנוכחות כל הנאשמים ובאי כוחם, וכן בנוכחות כל נציגי המשפחות שיחפצו בכך.
בהמשך לפניית העותרים 2-1 העבירה להם הפרקליטות ביום 6.3.2012 את כתבי האישום המתוקנים המוצעים, ואת טיוטות מסמכי הסדר הטיעון. הפרקליטות הזמינה את העותרים לשוב ולהיפגש עם נציגיה לצורך הצגת השיקולים השונים שבסיס ההסדר, ופגישה כזו אכן נערכה ביום 21.3.2012. ביום 25.3.2012 התקיים דיון נוסף בבית המשפט, במסגרתו עדכנו הצדדים את בית המשפט על המתרחש, והפרקליטות ביקשה את דחיית הצגת הסדר הטיעון, על מנת לאפשר לנציגי המשפחות להיפגש עם פרקליטת מחוז מרכז. הבקשה התקבלה והדיון נדחה.
ביום 4.4.2012 התקיימה פגישה בין נציגי המשפחות ובאי כוחם לבין פרקליטת מחוז מרכז והפרקליטים המעורבים בתיק. בפגישה זו העלו העותרים את השגותיהם ביחס להסדר הטיעון, ונציגי הפרקליטות העלו בפניהם את השיקולים התומכים בקבלת הסדר הטיעון. לאחר פגישה זו הודיעה הפרקליטות לעותרים כי לאחר ששקלה את טענותיהם, היא עודנה עומדת על הסדר הטיעון המוצע עם המשיבים 7-4. בתגובה לכך ביקשו העותרים להיפגש עם פרקליט המדינה ולעלות את השגותיהם אף בפניו. בהתאם, ביקשה הפרקליטות מבית המשפט דחייה נוספת במועד הדיון להצגת הסדר הטיעון, ובקשתה נענתה ביום 9.4.2012. ביני וביני נערכו אף תכתובות בין הצדדים.
ביום 14.5.2012 נערכה פגישה בין המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו"ד יהושע למברגר, לבין העותרים ובאי כוחם, בה שטחו העותרים את טענותיהם לגבי ההסדר. ביום 21.5.2012 הודיעה לשכת המשנה לפרקליט המדינה לעותרים כי לאחר שקילת טענותיהם, החליט המשנה לפרקליט המדינה כי אין מקום להתערב בשיקול דעתה של פרקליטת המחוז. לנימוקים שעמדו בבסיס הודעה זו, שנמסרה לעותרים בכתב, אשוב בהמשך.