בביוף את בביוף בע"מ נ' א. ארנסון בע"מ ואח'

1.  לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.11.2017 (כבוד השופט ר' יעקובי, ת"א 56366-09-14) (להלן: הבקשה ו-פסק הדין, בהתאמה). במסגרת פסק הדין הורה בית המשפט על אכיפת הסכמי פשרה שנחתמו בין הצדדים; ובהתאם נקבע בפסק הדין כי על 26 בעלי נכסים, ובהם המבקשת – חברת בביוף את בביוף בע"מ (להלן: בביוף), להעביר את הזכויות בנכסים שבבעלותם לידי חברת דירות עם בע"מ (להלן: "דירות עם").

הרקע העובדתי הצריך לעניין

2. תחילתו של סיפור המעשה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, בעת שיזמו המשיבים 1–2 (להלן: היזמים) וחברה נוספת את "פרויקט השוקניון" במטרה להקים שוק מקורה ברחוב אגריפס בירושלים (להלן: הפרויקט). בסופו של יום הפרויקט עלה על שרטון ואף שמכירת היחידות בפרויקט החלה, הקמת השוק המקורה לא יצאה אל הפועל. לנוכח כישלון הפרויקט, בתחילת שנות ה-2000 ננקטו נגד היזמים הליכים משפטיים שונים ובהם תביעתם של 26 בעלי נכסים בפרויקט לביטול עסקאות המכר שבין הצדדים (להלן: בעלי הנכסים) (ת"א (מחוזי י-ם) 4308/02). תביעה זו הסתיימה על דרך הפשרה תוך שנחתמו הסכמי פשרה בין בעלי הנכסים ליזמים, שאושרו כפסק דין (להלן: הסכמי הפשרה).

            במסגרת הסכמי הפשרה עוגנה התחייבות בלתי חוזרת של בעלי הנכסים למכור את נכסיהם לצד שלישי שיבקש לרכוש את כל שטחי היזמים בקומה שבה ממוקמות היחידות שבבעלותם, ככל שיימצא כזה (להלן: הקונה; סעיף 12 להסכמי הפשרה). עוד נקבע, כי התמורה למכירה תיקבע לפי אחת משתי חלופות שהבחירה ביניהן תהא נתונה לבעלי הנכסים למשך 24 יום ממועד המימוש של המכירה; שאם לא כן, אפשרות הבחירה תעבור לידי הקונה. לפי החלופה הראשונה, התמורה עבור הנכס תהא מכפלת גודלו במחיר למ"ר שהוצע על ידי הקונה; בעוד לפי החלופה השנייה התמורה תיקבע לפי הערכת שמאי מוסכם, בתוספת 10% ממחיר ההערכה. עוד נקבע כי לשם הבטחת ההתחייבות, בעלי הנכסים ימסרו ייפוי כוח בלתי חוזר לעורכי הדין אלי וליאור ציגלר (להלן: עו"ד ציגלר) לצורך "מימוש ההתחייבות בשמו של בעל הנכס ולרבות הודעה בדבר החלופה המועדפת וקביעת השמאי, במידת הצורך".

3. לימים נפתח הליך כינוס נכסים נגד היזמים, ובמסגרתו הגישה חברת "דירות עם" הצעה לרכישת הפרויקט כולו מידי כונס הנכסים; וזאת לאחר שהוצגו בפניה הסכמי הפשרה. הצעה זו אושרה על ידי בית המשפט שדן בהליכי הכינוס ביולי 2012 (ת"א 36838-05-10). עוד טרם שניתן אישור בית המשפט למכירה, פנו היזמים לעו"ד ציגלר והודיעו כי בשלו התנאים להפעלת ההתחייבות שנקבעה בהסכמי הפשרה למכירת הנכסים, וכי על בעלי הנכסים לבחור בין החלופות לקביעת התמורה – פנייה זו לא נענתה. משפנייה נוספת מטעם היזמים נותרה ללא מענה, הודיעו היזמים כי הזכות לבחור את דרך חישוב התמורה עברה לידיהם; ובהמשך לכך, העבירו לבעלי הנכסים את הסכם הרכישה שנחתם בין "דירות עם" לכונס הנכסים שקבע כי התמורה שתשולם לבעלי הנכסים תהא שווה בערכה לזו שהוצעה לרכישת כל נכסי היזמים.

           בעלי הנכסים מיאנו למכור את היחידות שבבעלותם וטענו כי אין מקום לממש את ההתחייבות שנקבעה בהסכמי הפשרה. משכך, הגישו היזמים ו"דירות עם" – המשיבים 1–3 בהליך זה (להלן יחד: המשיבים) – תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים על מנת שיורה על אכיפת הסכמי הפשרה. משהליך גישור בין הצדדים לא הביא לפתרון הסכסוך, ניתן פסק הדין שהורה על קבלת התביעה והוא שעומד ביסוד הבקשה שלפניי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיבים וקבע כי יש לאכוף את הסכמי הפשרה "ככתבם וכלשונם". בית המשפט קבע אין בהליך הכינוס כדי לאיין את זכותם של היזמים לדרוש את מימוש הסכמי הפשרה, תוך שדחה את טענת בעלי הנכסים שלפיה אין לאכוף את הסכמי הפשרה בשל קרבה משפטית בין חברת "דירות עם" לבין המשיבה 1 – אחת מהיזמים של הפרויקט.

           בית המשפט הוסיף וקבע כי "דירות עם" עונה על דרישות סעיף 12 להסכמי הפשרה, זאת בפרט משהליך המכירה התנהל תחת פיקוחו של בית המשפט שדן בהליך הכינוס. כן נקבע כי לנוכח העדר שיתוף הפעולה מצד בעלי הנכסים, המשיבים היו רשאים לבחור את החלופה לחישוב התמורה עבור הנכסים; וכי השומה שנקבעה אינה מקפחת אותם. טרם חתימה ציין בית המשפט כי דומה שהתנגדות בעלי הנכסים למימוש המכירה מבוססת על שיקולים שעניינם בכדאיות העסקה ובניסיון להפיק רווחים נוספים ממנה.