בבאי נ' דואק ואח'

החלטה

בפני בקשת תובע למחיקת תביעה בלא צו להוצאות.

העובדות הרלוונטיות

במסגרת תיק זה מתבררת התנגדות אשר הגישו המשיבים מפני בקשה לביצוע שטר חוב.

בתמצית, טוענים המשיבים בהתנגדות אותה הגישו, כי במסגרת שטר החוב ערבו להתחייבויות זוג שוכרים, אריאלה אבניה דואק ומולי דואק (להלן: "השוכרים"), כלפי המבקש (הזוכה) במסגרת חוזה שכירות. לטענת המשיבים, בחתימת הערבות על שטר החוב, הסכימו לערוב להתחייבות השוכרים רק ביחס לחוזה השכירות המקורי מיום 1.5.06, אולם התברר כי תקופת השכירות הוארכה בלא שניתנה הסכמתם לערוב להתחייבויות השוכרים גם ביחס לתקופה המוארכת. בתום תקופת השכירות המקורית פקעה ערבותם וכיוון שחובות השוכרים להם טוען המבקש נובעים מהתקופה המוארכת, אין בסיס לתביעה.

השוכרים מצידם, כלל לא הגישו התנגדות לביצוע שטר החוב כנגדם. נוכח התנגדות המשיבים, ניתנה להם רשות להתגונן, בדיון שהתקיים ביום 15.12.10 נקבעו מועדים להגשת תצהירים והתיק נקבע להוכחות.

במסגרת בקשה זו, עותר המבקש למחיקת התביעה ביחס למשיבים בלא צו להוצאות.

לטענת המבקש, טענות ההגנה של המשיבים נטענו בחוסר תום לב ובניסיון להתחמק מערבות לשוכרים, אשר הינם בני משפחתם הם. על אף זאת, נוכח סכום התביעה הנמוך מוותר המבקש על ההתדיינות מול המשיבים וימצה את טענותיו בהליך מול השוכרים, אף שטרם אותרו. עוד מציין המבקש כי לישיבת גישור אשר נקבעה לא הופיעו המשיבים כלל כך שלמבקש נגרמו הוצאות בהתייצבות לדיון סרק, לישיבת גישור שנייה התייצב ב"כ המשיבים בלבד, שלכן לא התקיים הליך אפקטיבי ושוב, נגרמו לו הוצאות.

בתגובתם, טוענים המשיבים שאין מקום למחיקת התביעה ויש להורות על דחייתה ולחייב את המבקש בהוצאותיהם.

לטענתם, מלכתחילה לא היה מקום להגשת התביעה כנגדם בהעדר יריבות ולמצער, כאשר התבררה עמדתם, יכול היה המבקש לחזור בו בטרם התקיים הדיון ביום 15.12.10 ומשלא עשה כן, נגרמו להם הוצאות. לענין הגישור, טוענים המשיבים כי ישיבת הגישור השנייה דווקא הייתה אפקטיבית, נמשכה כשעתיים ולא הוכתרה בהצלחה בלא קשר להתייצבות בא כוחם לבדו. המשיבים עותרים לפיכך לדחיית התביעה ותוך חיוב בהוצאות.

דיון

עתירת המבקש למחיקת התביעה כנגד המשיבים כמוה למעשה כבקשה להפסקת התביעה, בהתאם לתקנה 154 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

הפסקתה של תובענה על יסוד תקנה 154 בתקנות, כמוה כמחיקת תובענה, איננה יוצרת מעשה בית דין ומאפשרת הגשתה בשנית. לפיכך, נקבע זה כבר כי לבית המשפט שיקול דעת באם להיעתר לבקשה להפסקת תובענה. עוד נפסק, כי בית המשפט יסרב להפסקת תובענה באם יהיה בה כדי לשלול מנתבע יתרון של ממש אשר רכש תוך כדי ההתדיינות או שהיא ביטוי לשימוש לרעה בהליכי בית משפט.

מאז הוגשה ההתנגדות התקיימה בסך הכל ישיבה מקדמית אחת, במסגרתה הוקצבו לצדדים מועדים להגשת תצהירים ונקבעה ישיבה להוכחות. בעקבות אותה ישיבה מקדמית לא הגיש מי מהצדדים כל תצהיר נוסף. במצב זה, לא ניתן כלל לטעון כי המשיבים השיגו "יתרון דיוני" כלשהו. למעשה, המשיבים עצמם לא טוענים למצב שכזה ואף לא טוענים כי הבקשה מהווה "שימוש לרעה" בהליכי בית משפט.

המשיבים עותרים לדחיית התביעה, אך במצב בו עותר תובע להפסקת התביעה, לא יכול הנתבע לאכוף את דחייתה ולכל היותר ביכולתו לאכוף את המשך ההתדיינות, שלכך לא עותרים המשיבים כלל. למעשה, מעמדת המשיבים ברור כי אין להם עניין של ממש בקבלת פסק דין המכריע קטגורית בזכויות וחובות הצדדים. כל שעומד לנגד עיני המשיבים הוא האינטרס להבטיח מניעת הגשתה החוזרת של התביעה והטרדתם פעם נוספת. אינטרס זה של המשיבים ברור ולגיטימי בעליל בנסיבות העניין, אך לשם הבטחתו אין צורך בכפיית המשך ההתדיינות על הצדדים. ניתן הבטיח את זכויות המשיבים על יסוד תקנה 154 (ב) בתקנות וקביעת תנאים מתאימים. קביעת תנאים להפסקת התביעה, תיצור איזון בין האינטרס של המבקש להפסיק ההתדיינות לבין האינטרס של המשיבים להפסיק התדיינות בה לא רצו לכתחילה ולהבטיח פיצוי נאות למקרה שבכל זאת יתחדש הדיון בעניין נשוא התביעה.

אשר לפסיקת ההוצאות, משהוגשה הבקשה לאחר שהוגשה התנגדות, לאחר שהתקיים דיון ולאחר שהתקיימה ישיבת גישור, אינני מוצא הצדקה לשלילת זכותם של המשיבים להוצאות אשר הוציאו בגין התביעה, בהתחשב בסכום התביעה ובשלב בו הופסקה.

אשר על כן אני נעתר לבקשה להפסקת התביעה וקובע כי התביעה נמחקת וכי המבקש יישא בהוצאות המשיבים בגין תביעה זו בסך של 1,000 ₪.

כמו כן אני קובע כי היה והמבקש יגיש את התביעה פעם נוספת כנגד המשיבים, ישלם המבקש למשיבים בנוסף לסכום האמור לעיל, סך של 2,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

הדיון אשר נקבע ליום 22.6.11 – מבוטל.

ניתנה היום, א' אדר ב תשע"א, 07 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.