אוזנה נ' מדינת ישראל

מונחת בפניי בקשת המבקש לדחיית מועד ביצועו של צו ההריסה המנהלי.

לטענת המבקש, אין בצו כדי למנוע עבודה או גמר עבודה, מאחר שמדובר במבנה ארעי, שמורכב ומפורק תוך דקות, לכן סיום העבודה נגמר כ – 30 דקות לכל המאוחר מרגע תחילתה של העבודה. עוד מוסיף המבקש כי קירות המבנה אינם קירות אלא מחיצות עץ, אשר מתחילות כ – 30 ס"מ מהרצפה ומסתיימות כ – 30 ס"מ מהתקרה, אשר עשויה מחומר העונה לשם "במבוק". לטענת המבקש, בשל העובדה כי חודר דרכה אור וגשם, לא ניתן לקרוא לכך מבנה.

עוד מוסיף המבקש וטוען כי המבנה ארעי ומשמש רק לחודשי הקיץ, המבנה אינו מצריך היתר והינו חוקי.

מעבר לכך, מדובר באכיפה סלקטיבית, שכן שכנו, מפעיל יחידת דיור ללא היתר והוא (המבקש) התריע על כך בפני יחידת הפיקוח.

המבקש מוסיף וטוען כי המבנה הינו שירותים, שהותקנו לצד בריכה, בבית פרטי, על מנת שהילדים יוכלו להשתמש בהם, מבלי להיכנס לבית רטובים.

המשיבה מתנגדת לבקשה, לטענתה, סעיף 229 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה", קובע את העילות לביטול צו ההריסה המנהלי. העובדה שאין בצו כדי למנוע את סיום העבודה, אינה מנויה על העילות המפורטות בחוק.