אברהים נ' מדינת ישראל

מונחת בפניי בקשה דחופה מיום 12.04.18 להארכת מועד לביצוע לצו הריסה מנהלי (להלן: "הבקשה").

צו ההריסה המנהלי הוצא כנגד נכס שנבנה ללא היתר כדין בשכונת אלמונטטר בצור באהר בירושלים.

העובדות

הבקשה מוגשת על ידי המחזיק בנכס מושא הצו, בהתאם לסעיף 238א(ז) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

בתאריך 4.12.2016 נחתם צו הריסה מנהלי לנכס נשוא הבקשה. בתאריך 26.10.2017 הוגשה בקשה לביטול הצו כאשר התנהלו דיונים בפני מותב זה.

בתאריך 11.12.2017 ניתנה החלטה מפורטת הדוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי. נקבע כי המבקש רשאי להרוס בעצמו את הנכס עד ליום 4.01.2018. לאחר מועד זה, המשיבה תהא רשאית לבצע את ההריסה כאשר מנין 30 הימים יחל ביום 5.01.2018.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. לאחר דיון בתאריך 15.1.2018 נדחה הערעור ונקבע כי מניין 30 הימים לביצוע הצו המנהלי יחל ביום 15.4.2018.

טענות ב"כ המבקש

למבקש שלוש טענות עיקריות:

הראשונה, לטענת המבקש, בתאריך 10.10.2016 האחרון פנה לעיריית ירושלים לצורך הגשת בקשה להיתר בניה לפי התכנית המנדטורית RJ5. לפי הנטען, העירייה סירבה לפתוח תיק בבקשה. לטענת המבקש, סוגיה זו – חוקיות סירוב העירייה, מצויה כעת בפני בית המשפט המחוזי בהליך עתירה ואשר נקבעה לדיון בתאריך 26.4.2018.

לעניין זה מוסיף המבקש, כי על אף שמדובר בתכנית ישנה, הרי שהיא עדיין מקנה זכויות בניה וניתן לקבל מכוחה היתרי כדי לבנות בתים.

השניה, אישור תכנית האב לשכונת צור בהאר, אשר לטענת המבקש, קבעה אזור זה למגורים והעירייה מתכוונת לקדם את תכנון השכונה.

השלישית, באמצע החודש יחל חודש הרמדאן, אשר בסופו חג איד על פיטר. הריסת הנכס לפני חודש הרמדאן ולפני החג יותיר את המבקש ומשפתו ללא קורת גג. על כן, מטעמים הומניטריים גרידא, יש להימנע מביצוע הצו בתקופה זו.

טענות ב"כ המשיבה

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה ממספר טעמים עיקריים:

ההחלטה של בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 15.01.2018 במסגרתה נקבע כי הצו יכנס לתוקף ביום 15.04.2018, כך שעמדו למבקש שלושה חודשים להתארגן על מנת לפנות את המבנה מחד, או להגיש בקשה להארכת מועד במועדה וכפי שקבוע בתקנות 2(א)(2) ו – 4(א) לתקנות סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי, אשר קובעות כי יש להגיש בקשה 7 ימים לפני מועד כניסת הצו לתוקף, יחד עם עמדת המשיבה. תקנה 6 לתקנות אלה קובעת כי לא תידון בקשה שהוגשה שלא בהתאם לקבוע בתקנות ולכן די באמור כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף.

הטענה כי יש להמתין עד להחלטת בית המשפט המחוזי בעתירה שהוגשה ביחס לאפשרות הגשת בקשות מכוח התכנית המנדטורית RJ5, איננה מהווה עילה בדין למתן ארכה כלשהי לביצוע צו ההריסה המנהלי, מה גם שממילא אין בטענה זו כדי להצביע על קיומו של "אופק תכנוני" בכלל, קל וחומר אין הדבר מצביע על "היתר בהישג יד".

כך גם מוסיף ב"כ המשיבה כי אין בסיס לטענה של ב"כ המבקש כי קמה זכות לסעד כלשהו במסגרת העתירה המנהלית האמורה וככל שמבוקש סעד כלשהו במסגרת העתירה, יש להגיש בקשה במסגרתה.

לטענת ב"כ המשיבה גם הטעמים ההומניטריים הנטענים כבר שוקללו בהחלטת בית המשפט המחוזי, עת נקבע שניתנת שם ארכה לביצוע הצו בשל החורף ששרר בעת מתן ההחלטה. כבר אז סברה המשיבה כי נסיבות אלה מצדיקות 60 ימי ארכה בלבד, בית המשפט המחוזי העניק למבקש 90 ימים, במסגרתם יכל לפעול למציאת מקום מגורים חלופי.