סויסה ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי

הבקשה שלפניי הינה לביטול צו מנהלי להפסקת עבודה שהוצא ע"י יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גליל מזרחי, ביום 8/11/17, (להלן: "צו ההפסקה המנהלי"). מטרת הצו המנהלי הינה הפסקת עבודות בקרקע שייעודה למגורים, במבנה מומלץ לשימור, בגוש 15442 חלקה 44 (מס' חלקה חדש 172) במושבה יבניאל (להלן: "המקרקעין").

העבודות, אשר על פי הנטען בוצעו ללא היתר, הינן: הריסת חלק ממבנה ישן בשטח של כ – 36 מ"ר; הקמת תוספת מבנייה קלה למבנה הישן במקום החלק שנהרס עשויה לוחות צמנט, קונסטרוקציית עץ ומעליהם גג רעפים, בשטח של כ – 13 מ"ר; יציקת משטח בטון בשטח של כ – 87 מ"ר; החלפת גג המבנה כולו בשטח של כ – 26 מ"ר (להלן: "העבודות").

בבקשתם לביטול הצו המבקשים אינם חולקים על עצם ביצוען של העבודות במקרקעין אולם טוענים כי הן אינן מחייבות היתר, וממילא חוסות הן תחת תקנות התכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשמ"ד – 2014 (להלן: "תקנות הפטור"). לשיטתם, מדובר במבנה ישן אשר נבנה לפני קום המדינה ולכן חייב הוא שיפוץ לנוכח הסיכון הנובע ממנו. לטענתם, תקנות הפטור קבעו במפורש כי הריסה או פירוק של מבנה, ביצוע עבודות פיתוח, חיפוי קרקע וריצוף חצר ואף החלפת רכיבים במבנה, אינם טעוני היתר. בשל כך סבורים המבקשים כי הצו הוצא שלא כדין, בניגוד לכללי מנהל תקין, תוך שימוש בשיקול דעת בלתי סביר ולכן יש לבטלו.

בתגובתה, ביקשה ב"כ המשיבה לדחות את הבקשה. לדבריה, עסקינן במבנה המיועד לשימור ולכן ממילא תקנות הפטור אינן חלות עליו. בנוסף עסקינן בבנייה משמעותית שעניינה הריסה חלקית ושיפוץ במבנה קיים וישן מומלץ לשימור שלא רק שהיא טעונה היתר, אלא שביצועה, ללא הליך רישוי כדין, יוצר סכנה בטיחותית מובנית מעצם העובדה שמדובר במבנה ישן. ב"כ המשיבה הפנתה לראיות השונות אשר צורפו לתגובתה לרבות דו"ח מפקח שביקר במקרקעין ותצלומים המתעדים את הבנייה האסורה.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 22.1.18, הפנו ב"כ הצדדים לטיעוניהם בכתב. ב"כ המאשימה חזרה על טענתה לפיה עסקינן במבנה המיועד לשימור, כעולה מן הראיות אשר צורפו לתגובתה.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית:

צו הפסקה המנהלי הוא מעשה בתחום המשפט הציבורי, יש בו הגבלה על חירות העשייה, הנכפית על האזרח מכוח סמכויותיהן הסטטוטוריות של רשויות מינהל שהוגדרו בחוק, אשר גם הגדיר ותחם את כוחן. הצו הוצא, כאמור, מכוח סעיף 216 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), הקובע כהאי לישנה:

(א) "ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הוועדה, על יסוד ביקור במקום או על יסוד דין וחשבון בכתב שהגיש לו מפקח, כי יש יסוד סביר להניח כי מתבצעת עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הגורמים המנויים בסעיף 243(ג) ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק באופן מיידי את העבודה (בפרק זה – צו מינהלי להפסקת עבודה), ובלבד שלא הוגשו לבית המשפט כתב אישום או בקשה לצו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 236 בעניין אותה עבודה.

(ב) צו מנהלי להפסקת עבודה יכלול את כל אלה: