בב"נ
בית משפט השלום באר שבע
|
47386-03-15
23/03/2015
|
בפני השופט:
יעקב דנינו
|
| - נגד - |
המבקש:
סאלם אבו עייש
|
המשיבה:
הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום
|
| החלטה |
בהתאם להוראות תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.
במקרה דנא, טוען המבקש בתצהירו: "אני מצוי במקרקעין האמורים מאז שנת 2001 בהסכם עם רשויות המדינה כהסדר פינוי זמני עד להסדר קבע ביישוב הבדואי שגב שלום" (ס' 1 לתצהיר, אף כי נפלה טעות סופר מצד המבקש ומדובר בס' 2 לתצהירו).
לא זו בלבד שהמבקש איננו מצרף כל אסמכתא שיש בה כדי לתמוך בטענתו כי קיים הסכם כנטען "עם רשויות המדינה", אלא שהמבקש בוחר לנסוך ערפל ביחס לשאלה האם ההסכם, ככל שקיים, מתייחס לישיבתו במקרקעין המוגדרים בצו ההריסה המנהלי.
בכך עוד טרם נתתי דעתי לעובדה כי אין בכוחו של הסכם "עם רשויות המדינה", שכאמור קיומו וטיבו כלל אינם מחוורים, כדי להתיר הקמת מבנה בניגוד להוראות הדין הגלומות בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, והתקנות מכוחו.
בחירתו של המבקש לחסות תחת טענות כלליות ובלתי מחייבות, אינה מאפשרת להעניק משקל הולם לטענותיו בדבר קיומה של זכות כלשהי במקרקעין, ובוודאי שלא ניתן להסיק בדבר קיומה של זכות מוכרת של המבקש במקרקעין.
בהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה, אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם. על המבקש להצביע על זכות מוכרת, וכאמור זאת לא ראיתי.
על פי הוראות תקנה 6 לתקנות הנ"ל, ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.
לאור האמור, ספק אם יש מקום להיזקק ליתר טענות המבקש, שכן, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. ראה והשווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי באר שבע) - פורסם במאגרים.
זאת ועוד. המבקש אינו מציין האם ניתן למבנה היתר כדין, ואף אינו מתייחס למועד בנייה המבנה. מתוך שכך, המבקש אינו טוען כי לא מתקיימים איזה מבין התנאים המצומצמים העושים את הצו בטל, כפי הוראת סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.