בב"נ 42891-08-15 ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' פיין ואח'

1.המבקש הינו שוכר מקרקעין הידועים כחלקה 20 בגוש 10163 בבנימינה, שבבעלות המשיב 2. בחודש אוגוסט 2015 פנתה המשיבה 1 בבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות במקרקעין. על פי המפורט באותה בקשה, המבקש מפעיל במקרקעין עסק בשם "חוות הפרפרים", שבו הוא מגדל פרפרים לצורך מכירתם, כאשר המקום משמש בנוסף כאטרקציה לציבור ומרכז מבקרים המיועד בעיקר לילדים. כמפורט באותה בקשה, השימוש במקרקעין נעשה בסככות גדולות מאד מקונסטרוקציית ברזל בשטח 2 דונם שנבנו ללא היתר ובניגוד לייעוד החל על המקרקעין על פי התכנית החלה במקום, שהוא ייעוד חקלאי.

2.ביום 09.09.15 התקיים דיון במעמד הצדדים ובסופו ניתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיפים 239 ו- 246 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה – 1965 המכוון לכל שימוש הנעשה במקרקעין נשוא הצו שלא בהתאם להיתר. תוקף הצו הותלה עד ליום 09.12.15, תוך שהובהר למשיב 2 כי עליו לפעול במרץ לקידום הליכי קבלת היתר.

3.ביום 25.02.16 הגיש המשיב 2 בקשה לביטול הצו, ולאחר תגובת המבקשת, הוריתי למשיב 2 להגיש בקשה מתוקנת ומפורטת. מן הבקשה והתגובות לה עולה כי המבקש הגיש בקשה להכשיר מבנים המשמשים כמחסן חקלאי וחממות ולשימוש חורג במבנים אלה למטרת "תיירות חקלאית". מתגובת המשיבה עולה כי ביום 16.2.16 הבקשה אושרה על ידי המשיה, בכפוף לאישור הוועדה המחוזית והוולקחש"פ אולם בעקבות התנגדות שהגיש משרד החקלאות החליטה וועדת ההתנגדויות ביום 1.3.16 כי תשוב ותדון בבקשה רק לאחר קבלת הבהרות ותכנית עסקית שהתבקשו על ידי משרד החקלאות. עוד עולה מטיעוני המשיבה, כי המילה האחרונה בתחום הליכי התכנון טרם נאמרה וכי הוועדה המחוזית טרם גיבשה עמדה סופית בעניין הבקשה.

4.בבקשה המתוקנת, כמו גם בתגובתו של המשיב 2 נטען, ככל הנראה תוך שינוי קו הטיעון שנטען בפני מוסדות התכנון, כי השימוש במקרקעין במסגרת "חוות הפרפרים" הינו שימוש חקלאי והוסבר כי החווה עוסקת באספקה שוטפת של פרפרים לחוות פרפרים תיירותיות ברחבי העולם, כי בחווה מגדלים זנים מיוחדים של פרפרים לגינות נוי וגנים בוטניים, שיווק ערכות עציצים וגלמים לבתי ספר וכיו"ב וכי לצורך גידול הפרפרים יש צורך בגידול צמחים במבנים ששימשו בעבר כחממות. לטענת המבקש, גידול הפרפרים הינו שימוש חקלאי במקרקעין, בהתאם להוראת סעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבנייה, בהיותו גידול "בעלי חיים" וגידול צמחים כמזון לאותם בעלי חיים.

מתגובת המשיב 2 עלה כי מבני החממות ומבנה המחסן נבנו בהיתר ואף בתמיכת משרד החקלאות לפני למעלה מארבעים שנה.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה, כמפורט להלן.

6.בבקשה מציין המבקש, כי כיום הוא בדעה כי אין לו צורך חוקי באישור לשימוש חורג (סעיף 4 לבקשה), והוא מבקש לייתר את הצורך בהוצאת היתר לשימוש חורג כדין (סעיף 17 לבקשה). יחד עם זאת, ככל שניתן להבין מן הבקשה, המבקש לא זנח את מסלול קבלת ההיתר ולא הודיע על משיכת בקשתו לקבלת היתר. דומני, כי המשיב מנסה מזלו בהעלאת הטיעון הנוכחי, בבחינת נסיון לקבל פטור שיפוטי מצורך בקבלת היתרי גופי התכנון אגב בקשת ביטול צו הפסקה שיפוטי. דרך זו אינה ראויה וטוב יעשה המבקש אם יחזור למסלול הבקשה לקבלת היתר.

בהקשר זה יוזכר כי בתי המשפט העליון חזר ופסק כי יש לפרש את המונח שימוש בקרקע חקלאית באופן מצמצם "כדי שרק שימוש הקשור בטבורו אל מלאכת הייצור החקלאי, ייחשב שימוש הדרוש במישרין לייצור חקלאי" (רע"פ 9585/09 הוועדה המקומית שקמים נ' ראש המועצה האזורית שפיר (3.9.2012); עע"מ 4487/12 סטולרו נ' הוועדה המקומית דרום השרון (9.10.2013)). מבלי להכריע האם עצם גידול הפרפרים וגידול הצמחים המשמשים להם למזון עולה כדי ייצור חקלאי, ספק רב בעיני אם מרכז המבקרים המופעל על ידי המבקש יכול להיחשב שימוש הדרוש במישרין לייצור חקלאי. הכרעה בשאלה זו מחייבת בחינת אופיו של העסק, היקפו, השלכותיו על הסביבה החקלאית והמידה שיש בשימוש כדי לשנות את אופיים וייעודם של המקרקעין החקלאיים (עניין שפיר, פס' 25).

על פי תמונת הראיות הנוכחית אין לדעת האם לפעילות גידול הפרפרים תכלית עצמאית ותוחלת במנותק ממרכז המבקרים, אולם ככל שניתן ללמוד מן הבקשה שהגיש המבקש לקבלת היתר לשימוש חורג ל"תיירות חקלאית", ניתן להתרשם כי הפעילות התיירותית מהווה חלק משמעותי, אם לא עיקרי, בפעילות "חוות הפרפרים". פעילות תיירותית זו אפשר שהיא, כשלעצמה, רצויה ומבורכת אולם, על פני הדברים, היא רחוקה מלהוות שימוש הדרוש במישרין לשם ייצור חקלאי.