בב"נ
בית משפט השלום באר שבע
|
37162-12-15
17/12/2015
|
בפני השופט:
יעקב דנינו
|
| - נגד - |
המבקש::
חאלד אלמעאבדה
|
המשיבה::
מדינת ישראל - הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום
|
| החלטה |
בהתאם להוראת תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.
המבקש טוען כי "הוא מתגורר באותו מקום שנים רבות... מה גם שהמבנה נבנה על שטח שהוא בבעלות המבקש" (ס' 2 לבקשה), ובהמשך ציין: "הבית נבנה על שטח שנמצא בבעלות המשפחה (במסגרת תביעת בעלות)" (ס' 7 לבקשה).
מעבר לעובדה שלא צורפה כל אסמכתא מתאימה מפקיד ההסדר ביחס להגשת תביעת בעלות, הרי אף אם הייתה מצורפת, לא היה בה כדי ליצור זכות מוכרת, שכן, בהתאם להלכה הפסוקה, תביעת בעלות אינה אלא טענה לזכויות במקרקעין, ובוודאי שאין בה כדי לגבש זכות מוכרת במקרקעין (ראה, למשל: ע"פ 4614/07 אבו סבילה נ' הוועדה המחוזית - פורסם במאגרים).
אף העובדה כי המבקש מחזיק במקרקעין שנים רבות, אינה מסייעת ליצירת זכות מוכרת. זאת, מאחר שבהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה, אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם.
לאור האמור, ספק אם יש מקום להיזקק ליתר טענות המבקש, שכן, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. בהקשר זה ראה דברים מפורשים שנקבעו על ידי כב' הנשיא י. אלון:
"המערער לא מניח אפילו קצה טענה בדבר זכות נטענת בדין או כדין שיש לו כביכול בקרקע ובמבנה נשוא הצו. בהינתן זאת, לא הניח המערער תשתית כלשהי בבקשתו לביהמ"ש קמא כי המדובר כלל באדם "...הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי...".... די היה בכך, עפ"י מבחני הפסיקה, לדחות על הסף בקשה שהייתה מוגשת על ידו לביטול הצו. מקל וחומר שיש בנתון זה כדי נימוק כבד משקל נוסף לדחיית בקשתו לביטול הארכת מועד ביצוע הצו - אשר מלכתחילה לא היה כלל בר זכות לבקש את ביטולו" (ס' 13 לפסק הדין בעפ"א 25706-11-14 (מחוזי ב"ש) אבו ג'ודה נ' מדינת ישראל).
השווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי ב"ש) - פורסם במאגרים.
על פי הוראות תקנה 6 לתקנות, ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.
זאת ועוד. המבקש אינו מציין האם ניתן למבנים היתר כדין, ומתוך שכך, אינו מוכיח כי קיימת בידו עילה לביטול הצו מכוח החלופה שעניינה "שהבנייה שבגללה ניתן הצו, בוצעה כדין", כנקוב בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.
באשר לחלופה האחרת הנקובה בסעיף 238א(ח), המחייבת הוכחה כי ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת, טוען המבקש כי "מדובר בבית שקיים שנים רבות", וכי בשל סכנת התמוטטות למבנה, "נאלץ המבקש להרוס את המבנה ולבנות במקומו מבנה חליפי. בניית המבנה הסתיימה מעל לחודשיים ומאז המבקש מתגורר במבנה" (הרישא לבקשה).