בב"נ
בית משפט השלום באר שבע
|
24432-12-15
15/03/2016
|
בפני השופט:
צבי פורר
|
| - נגד - |
המבקש:
מוסה דהאבשה
|
המשיבה:
הועדה המחוזית לתכנון ובניה
|
| החלטה |
המבקש הגיש בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא מכח סעיף 238 א לחוק התכנון והבניה , התשכ"ה – 1965 (להלן "החוק") לבית בו הוא מתגורר אשר הוצא על ידי המשיבה ביום 3.12.15.
ביום 20.12.15 ניתן תוקף של פסק דין לבקשה מוסכמת של הצדדים ולפיה הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי תידחה והמבנה ייהרס עד ליום 16.3.16 שעה 17:00. כן הוסכם כי ככל שהמבקש לא יהרוס את המבנה תהא המשיבה רשאית להרסו בין המועדים 17.3.16 ועד ליום 17.6.16.
בבקשה זו עותר המבקש, מטעמים הומניטריים לדחות את מועד ביצוע הצו בשלושה חודשים וזאת עקב מצבה הרפואי של אשתו, אשר חייבת לעבור ניתוח להחלפת ברך, הכל בהתאם למסמכים הרפואיים שצורפו ולפיהם אכן צפויה אשת המבקש לעבור ניתוח שכזה במהלך חודש זה וזאת לאחר שעברה טרום ניתוח ביום 31.1.16.
כלל הוא כי אין לעכב ביצוע צו הריסה מינהלי וצודק אכן ב"כ המשיבה בנימוקיו המשפטיים לעניין זה. יחד עם זאת ניכר כי ב"כ המשיבה התמקד בנימוקים הפרוצדורליים הנוגעים לשאלת האופק התכנוני, הטפסים הדרושים והעמידה בדרישות התקנות ולא לטעמים ההומניטריים בבקשה.
לעניין כלל זה יפים דברי בית המשפט העליון ברע"פ 8738.00, סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית בירושלים :
צו מינהלי, להריסת מבנה שהוקם ללא היתר, מהווה אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה (רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 404). משניתן צו כדין, להריסת מבנה שהוקם ללא היתר, נודעת חשיבות לביצועו במסגרת המועד הקבוע בחוק לביצועו (רע"פ 6034/99 כהן נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, דינים-עליון נז 510), וככלל, אין לעכב את ביצועו מעבר לפרק הזמן שבאופן סביר נדרש לבעל המבנה לעשיית הסידורים הכרוכים בפינוי המבנה לקראת הריסתו. בית המשפט רשאי, אמנם, להשהות את ביצועו של צו הריסה לפרק זמן ארוך יותר, אך זאת ייטה בית המשפט לעשות - כחריג לכלל הרגיל - רק בהתקיים נסיבות בעלות משקל המקימות סיכוי ממשי להכשרת הקמתו, בדיעבד, של המבנה. כך, למשל, אם נוכח בית המשפט, כי לא נתבקש היתר להקמת המבנה, ושאילו נתבקש קרוב להניח שגם היה ניתן, עשוי בית המשפט להעניק לבעלים ארכה להשגת ההיתר, שאם יושג יתבטל הצו. והוא הדין אם הוברר לבית המשפט, כי התכנית שחלה על השטח בזמן ביצוע הבנייה נשתנתה בינתיים, וכי על-פי התכנית החדשה עשוי הבעלים לזכות בהיתר-בניה, שנמנע ממנו בזמן תחולתה של התכנית הקודמת.
בענייננו, הבקשה לעיכוב ביצוע הצו אינה נוגעת להליכי התכנון שכן, כעולה מהסכמת הצדדים שניתן לה תוקף של פסק דין, דינו של המבנה להיהרס ואין כל כוונה להכשיר את הבניה.
עניין לנו אך ורק בבקשה אישית, אנושית הנוגעת למצבה הרפואי של אשת המבקש. אם נבדוק את החלטת בית המשפט העליון שהובאה לעיל, ולפיה מדובר בפרק זמן שהוא סביר, הרי שהבקשה דנן, אף שאינה עומדת בכללים הפרוצדורליים, הרי שהיא בהחלט נמצאת עדיין במתחם הסביר.
לא זו אף זו, די אם נפנה לסעיף 5 לבקשה המוסכמת שקיבלה תוקף של פסק דין, הרי שגם על פי הבקשה, המשיבה היתה רשאית לבצע את הצו בעצמה עד ליום 17.6.16.