הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז מרכז נ' פארס ואח'

רקע כללי:

1.ביום 11.6.17 ניתן בתיק זה צו הריסה (להלן: "הצו") ביחס לבניה קיימת בגוש 8873 חלקה 35 באדמות כפר קאסם, (להלן: "המקרקעין", "המבנה") בשטח של כ- 350 מ"ר, הכולל קירות בלוק מחופה אבן.

2.מועד ביצוע צו ההריסה נקבע עד ליום 23.6.17. מאחר ולא בוצע הצו במועד, הוגשה בקשה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי בפני כב' השופט נחום שטרנליכט בבית משפט השלום בפתח תקווה.

3.התקיים דיון ביום 21.11.17 ולאחריו ביום 7.1.18 נתקבלה החלטת כב' השופט שטרנליכט לפיה, הבקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה - התקבלה (להלן – "ההחלטה")

4.בהחלטתו קבע, בין השאר, כב' השופט שטרנליכט כי הדבקת צו הריסה על המקרקעין מהווה חלק אינטגרלי מביצועו של צו ההריסה ולא חלק מהליך הוצאתו; במועד הרלוונטי ועקב צום הרמדאן, היה קיים חשש ממשי לפגיעות בגוף ובנפש ועל כן לא התאפשר להדביק את הצו לפי הזמנים המחייבים בתקנות.

5.בהתאם לנסיבות אלה, קבע כב' השופט שטרנליכט כי אין באי הדבקת הצו פגיעה בסמכות לביצועו, ונתקבלה הארכה לביצוע מועד הצו. עוד נקבע כי המשיבים יוכלו להעלות טענותיהם ולבקש ביטול הצו החל ממועד קבלת החלטה זו, היינו, 7.1.18.

6.על החלטת כב' השופט שטרנליכט הוגש ערר (עפ"א 31402-02-18) שנידון בפני כב' השופט אברהם יעקב בבית המשפט המחוזי מרכז ביום 27.3.18. בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי מרכז את כל הטענת שנטענו, קבע כי הליך ההדבקה הינו חלק מהליך הביצוע ולפיכך היה בסמכותו של בית המשפט קמא להאריך את המועד ולפיכך, נדחה הערעור. בהחלטתו, הפנה בית המשפט המחוזי לערעור נוסף בנסיבות דומות שנדחה אף הוא (עפ"א 41472-12-17 עאטף טהה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז) (להלן: "עניין טהה").

7.המשיבים בהליך זה הגישו בקשה לביטול צו ההריסה ובגינה נפתח הליך בע"א 49921-02-18, והחלטתי זו תתייחס לשני ההליכים במאוחד.

8.לפניי כעת, בקשה לביטול צו הריסה מנהלי (49921-02-18) לפי סעיף 238ט לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), וכן בקשה נוספת להארכת מועד ביצוע צו ההריסה המנהלי (בב"נ 22343-07-17).

טענות הצדדים בעניין הבקשה להארכת מועד ביצוע הצו המנהלי:

9.ב"כ המבקשת עותר להורות על הארכת מועד הצו המנהלי (להלן: "הצו המנהלי") נוכח העובדה כי ההחלטה לא הובאה לידיעת היחידה הארצית לאכיפת דיני מקרקעין עקב תקלה משרדית. לדבריו, נוכח ריבוי תיקים דומים והליכים מקבילים נפלה ההחלטה והטיפול בה "בין הכיסאות". עוד נטען, כי המשיב לא יינזק דיונית מהארכת מועד ביצוע הצו נוכח, בין השאר, העובדה כי המשיבים לא התנגדו לביצועה לאחר שניתנה ההחלטה לדחות את ההתנגדות.

10.ב"כ המבקשת הדגיש את האינטרס הציבורי בהארכת המועד לביצוע הצו, וציין כי מדובר באיחור בן ימים אחדים.

11.ב"כ המשיבים התנגד לבקשה להארכת מועד לביצוע הצו המנהלי וטען כי הבקשה הוגשה בניגוד להוראות בתקנות: לא הוגשה 7 ימים לפני המועד האחרון לביצוע הצו, הוגשה ללא תצהיר וללא תגובת הצד השני, ואינה מצביעה על נימוק מיוחד. עוד נטען, כי מדובר במבנה המאוכלס זה זמן מה, וכי יש להתחשב במשיב שאינו בקו הבריאות.

12.בנוסף, נטען כי אין כל אינטרס ציבורי בנסיבות הללו למתן ארכה נוספת, וכי לא ניתן להגיש בקשות להארכת מועד ביצוע צווי הריסה כדבר שבשגרה, ועל בית המשפט להיעתר לבקשות כאלה רק במקרים חריגים.