בב"נ
בית משפט השלום באר שבע
|
20780-04-17
13/04/2017
|
בפני השופטת:
שרה חביב
|
- נגד - |
המבקשת:
וטפה עסיוי עו"ד יוסף אלצאנע
|
המשיבה:
מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין
|
החלטה |
בקשה לביטול ו/או עיכוב צו הריסה מנהלי שנחתם והוצא ביום 27.3.2017, המורה על הריסת המבנה שבבעלות ובשימוש המבקשת – לפי סעיף 238א בחוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965 [להלן: "החוק"].
לאחר ששקלתי את הבקשה, ונוכח הוראת תקנה 6 לתקנות, הבקשה לא תידון אלא אחר שהמבקשת תצביע על קיומה של זכות מוכרת במקרקעין, תפרט מועד סיום בניית המבנה, לרבות על דרך של צירוף אסמכתאות ותצהיר ערוך כדין, ותצרף עותק נוסח צו קריא, וזאת מהנימוקים שלהלן.
1.ראש וראשון יש לציין כי לבקשה צורף העתק הצו מושא הבקשה, שאיננו קריא כלל ועיקר, אלא מושחר כולו. די באמור כדי שלא לדון בבקשה.
2.בהתאם להוראת תקנה 2(א)(1) בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.
המבקשת טוענת כי זכותה היא של "בת רשות", וכן ציינה כי הבית מצוי על קרקע "בבעלות ובשימוש משפחתה לפני קום המדינה". עוד נטען כי הובטח בשנת 1975 לבני משפחתה של המבקשת כי יחזרו להתגורר בישוב לקיה וכי מדינת ישראל באמצעות מנהל מקרקעי ישראל תקים ישוב על אדמות ישוב לקיה ההיסטוריות לבני השבט ולמבקשת בתוכם.
אין באמור כדי ליצור זכות מוכרת, העובדה כי המבקשת ומשפחתה מחזיקים במקרקעין שנים רבות, אינה מסייעת ליצירת זכות מוכרת. זאת, מאחר שבהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה, אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם.
עוד אציין כי הטענה שהמדינה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי בני משפחת המבקשת מקומה להתברר בהליך משפטי מתאים בפני האינסטנציה הרלוונטית. ההליך שבפניי אינו תחליף לכך. בהקשר זה ראה דברים מפורשים שנקבעו על ידי כב' הנשיא י. אלון:
"המערער לא מניח אפילו קצה טענה בדבר זכות נטענת בדין או כדין שיש לו כביכול בקרקע ובמבנה נשוא הצו. בהינתן זאת, לא הניח המערער תשתית כלשהי בבקשתו לביהמ"ש קמא כי המדובר כלל באדם "...הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי...".... די היה בכך, עפ"י מבחני הפסיקה, לדחות על הסף בקשה שהייתה מוגשת על ידו לביטול הצו. מקל וחומר שיש בנתון זה כדי נימוק כבד משקל נוסף לדחיית בקשתו לביטול הארכת מועד ביצוע הצו - אשר מלכתחילה לא היה כלל בר זכות לבקש את ביטולו"
[ס' 13 לפסק הדין בעפ"א 25706-11-14 (מחוזי ב"ש) אבו ג'ודה נ' מדינת ישראל].
3.באשר לשני התנאים הגלומים בסעיף 238א כבסיס אפשרי לביטול הצו -
א.בכל הנוגע לחלופה הראשונה, המבקשת אינה טוענת כי למבנה קיים היתר בניה כדין, ועל כן, אינה מוכיחה כי קיימת בידה עילה לביטול הצו מכוח החלופה שעניינה "שהבנייה שבגללה ניתן הצו, בוצעה כדין", כנקוב בסעיף 238א(ח) בחוק.