סעדיה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא עמקים

מבוא

1. לפניי בקשה לבטול צו הריסה מנהלי.

    

2. ביום 17.1.18 ניתן צו הריסה מנהלי (להלן: "הצו") לקירות בטון בגובה 1 מטר באורך של כ-65 מטר, משטח בטון בצורת ח וסככת מתכת בשטח של כ-50 מ"ר עם גג רשת צל (להלן: "הבנייה"), המצויים בקרקע שיעודה מגורים וחקלאות, בגוש 10368 חלקה 19 (להלן: "הנכס").

    

   טיעוני הצדדים

3. המבקש טען כי הוא בעל הנכס, וכי הסככה היא מצללה שאינה מחוייבת בהיתר, הקירות נבנו מטעמי בטיחות בשל המדרון הקיים בנכס והבניה כולה פטורה מהיתר ותואמת את התב"ע.

   העבודה הסתיימה טרם מסירת הצו. עוד ציין כי הבניה אינה מפריעה למאן דהוא ואינה מסכנת איש. הליכים משפטיים שונים עכבו את חלוקת הקרקע וממילא את האפשרות לקבלת היתרים. כעת עומד הנושא על סף פתרון.

   המבקש התחייב שלא תבוצע כל בניה נוספת על הקיימת, עד לקבלת היתר כדין. הריסה תגרום למבקש נזק ולא תועל למשיבה.

   בנוסף, טען לאכיפה בררנית, תוך הפעלת סמכות ללא שקילת כל הנתונים הרלוונטיים או תוך הפעלת שקול דעת בלתי סביר. יש להעדיף הכשרת הבניה על הריסתה.

   הבקשה נתמכה בתצהירו של המבקש.

    

4. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הצו הוצא כדין, וכי הבקשה דנן הוגשה ערב ביצוע הצו, באיחור ניכר, ללא כל הסבר ומבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד.

   כמו כן, הבקשה לא הוגשה על גבי הטופס המתאים, ולא נתמכה בתצהירו של איש מקצוע המטפל בהליך הרישוי. בנוסף, הבקשה הוגשה ללא תגובת המשיבה. מכל אחת מהסיבות הללו, לא כל שכן בהצטרפן זו לזו, יש לדחות את הבקשה על הסף.

   משטח הבטון והקירות, מושא הצו, מצויים בשטח המיועד לחקלאות, ואילו הקירות המצויים בשטח המיועד למגורים, לא נכללו בצו. הסככה משמשת בפועל כמשתלה מסחרית.