בפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שניתן להריסת תוספת בניה ללא היתר בבית כנסת בדרך העצמאות 100 קרית אתא והודבק על המבנה ביום 1.12.16 (מב/1). הצו החתום על ידי יו"ר הועדה המקומית וראש עירית קרית אתא אינו נושא תאריך. עם זאת, מעיון בחומר המסמכים בתיק, שהומצא לבית המשפט על ידי המשיבה בעקבות החלטה מיום 29.12.16, עולה כי קיים עותק נוסף של הצו, עליו מופיע התאריך 29.11.16. הצו מתייחס, בין היתר, לסגירת קומת מרתף, והקמת מבנה מבניה קלה בחצר האחורית. בצו מצויין כי ניתן לאחר עריכת התייעצות עם היועץ המשפטי של הרשות המקומית. לצו קדם תצהיר מיום 29.11.16 שהוגש לראש העיר, עליו חתום המהנדס ולדימיר איגנטיוק (להלן: "המהנדס") שהצהיר על מהות הבניה (מב/2). בתצהיר מצויינת מהות הבניה ומצויין בו כי ביום מתן התצהיר הבניה לא הסתיימה והבנין מאוכלס תקופה שאינה עולה על 30 יום. לתצהיר קדם דו"ח פיקוח בניה שערך המהנדס ביום 21.11.16 (מב/3) המתאר את הבניה. לבית המשפט הוגשו גם תמונות בהן תיעד המהנדס את הבניה.
בתצהיר שצורף לבקשת ביטול צו ההריסה, לא נטענו טענות קונקרטיות, למעט הטענה להפרת חובת ההיוועצות.
בתגובה שהגישה המשיבה, היא הפנתה את בית המשפט לכך, שכבר בעבר בוצעה בניה בלא היתר באותה קומת עמודים של בית הכנסת ואשר בגינה הוצא גם בעבר צו הריסה מנהלי ביום 6.3.11. בעקבות אותו צו התבקש בית המשפט לבטלו במסגרת תיק בב"נ 20034-03-11 . בסופו של דבר, בדיון שהתקיים בבית משפט זה (כב' השופטת לובנה שלאעטה חלאילה) ביום 11.4.11 חזרה בה המבקשת שם (אגודת בית הכנסת ע"ש פיאסצנה) מהבקשה והסכימה להריסת התוספת שנבנתה אז.
בדיון שהתקיים בפני ביום 17.1.16, בחרה המשיבה שלא לחקור את המבקש, והעידה רק את המהנדס תוך שהיא מצהירה כי אין בדעתה להביא עדים נוספים. המהנדס העיד כי לאחר שחתם על התצהיר מיום 29.11.16 מסר אותו לפקידה במזכירות ראש העיר. אין למהנדס ידיעה מתי המזכירה מסרה את הצו לראש העיר ומתי הוא חתם עליו. העד העיד כי מעבר לביקור ב- 21.11.16 בו ראה בניה במקום וצילם אותה, היה במקום גם לאחר אותו מועד וראה שממשיכה הבניה. עוד העיד כי ביום 16.11.16 היה במקום, אך לא צילם וראה שעובדים בבית הכנסת, אך לא נכנס לתוך בית הכנסת, ולא ראה מה יש בפנים.
בסיכומיו בעל פה, טען המבקש ל- 3 עילות לביטול הצו. ראשית, לטענתו, מאחר ועסקינן בבית כנסת, שאינו מבנה רגיל, ומאחר ולטענתו נפלו פגמים בהוצאת הצו, ההיוועצות שנעשתה בכתב עם היועץ המשפטי אינה מספקת, והיה צורך בקיום דיון עם היועץ המשפטי לרבות דיון פרונטאלי. שנית, נוכח העובדה כי בצו שהוצא לא נרשם תאריך, לא מתקיים המועד הקבוע בסעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), היינו כי לא חלפו 30 יום מיום הגשת תצהיר המהנדס ליו"ר הועדה המקומית. שלישית, לא הוכח כנדרש בסעיף 238א(א)(3) לחוק שביום הגשת התצהיר, הבנין שלגביו מבוקש הצו אינו מאוכלס או שהינו מאוכלס תקופה שאינה עולה על 30 יום.
המשיבה, לעומת זאת, טענה כי לא נדרשה בענייננו היוועצות מיוחדת, ואין דרישה כזו בדין, ובכל מקרה היוועצות בוצעה. בנוסף, לגבי תאריך הוצאת הצו אין דרישה לרישום תאריך הצו, ובכל מקרה לכל היותר עסקינן בפגם מינורי, שלאור כללי הבטלות היחסית אינו גורם לבטלות הצו, שכן ניתן לראות מהתאריכים במסמכים שהמשיבה עומדת במועדים הקבועים בחוק. לעניין האיכלוס טענה המשיבה כי עומדת לזכותה חזקת התקינות המנהלית, וכי המבקש לא הביא ראיות שבשליטתו להוכחת טענתו לאיכלוס, כגון את הקבלן שביצע את העבודות, או את המתפללים, או באמצעות תמונות. עוד טענה המשיבה כי יכולה היא להשתמש בצו ההריסה הישן שניתן בשנת 2011, וכי צו ההריסה הנוכחי הוצא מחמת הזהירות.
דיון ומסקנות:
א. כללי:
צו הריסה מנהלי הוא אקט מינהלי ולא עונשי. ככזה עומדת לו חזקת התקינות המנהלית. לצו חשיבות מרובה, מאחר ומטרתו הינה לוחמה יעילה בבניה הבלתי חוקית בדרך של עצירתה באיבה, כאשר הכלל הינו הריסה, והימנעות ממנה הינה החריג (ראה: רע"פ 2956/13 דמקני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב – יפו [ניתן ביום 31.7.2013]; רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' חג' יחיא [ניתן ביום 14.6.2015]). צו מניעה ניתן לתקוף הן בעילות על פי סעיף 238א(ח) לחוק, היינו שהבניה בוצעה כדין או שהצו לא דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת, והן בעילות תקיפה מינהליות, הן פרוצדוראליות בגין פגמים שנפלו בהוצאת הצו, לרבות במועדים הנדרשים, והן בעילות מהותיות במשפט המינהלי. עם זאת, הכלל השווה לאותן עילות הוא, שלאור חשיבותו הרבה של הצו, לא יבוטל הצו בשל פגמים טכניים גרידא אלא יופעלו כללי הבטלות היחסית, והצו יבוטל רק בהתקיים פגמים חמורים היורדים לשורשו של הצו (ראה: עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז (1) 196 (2002)).
ב. שאלת חובת ההיוועצות:
סעיף 238א(ב) לחוק מחייב כי בטרם יוצא צו הריסה, יקיים יו"ר הועדה המקומית התייעצות עם היועץ המשפטי של הרשות. מטרת אותה התייעצות הינה שהחותם על הצו לא יטעה ביישום הדין בעת הפעלת סמכותו (ראה: רע"פ 1782/03 הועדה המקומית לתכנון ולבניה משגב נ' סועאד, פ"ד נט (3) 652 (2004)). ככלל, על חובה זו לא רובצים כללים פרוצדוראליים נוקשים. היא יכולה להעשות בכל צורה, בכתב או בעל פה, ובלבד שבאופן מהותי יודעים הצדדים כי עסקינן בהיוועצות והמידע הרלבנטי הועבר במסגרתה (ראה: ע"פ 22/89 עזבה נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (2) 592 (1989)). עם זאת, ובניגוד לנטען על ידי המשיבה, קיימים מקרים בעייתיים בהם מחוייבת היוועצות מורכבת יותר מהעברת הנתונים בכתב (ראה: רע"פ 6034/99 לימור כהן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נד (1) 438 (2000)). עוד יש לציין כי הרשות המינהלית אינה צריכה להוכיח כי קויימה חובת ההיוועצות לגבי צו הריסה מנהלי. גם בעניין זה עומדת לה חזקת התקינות המינהלית (ראה: רע"פ 1086/86 מחמוד נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי, פ"ד מד (2) 417 (1990)).
האם הופרה חובת ההיוועצות בענייננו? לאחר שבחנתי את העניין הגעתי למסקנה שהתשובה שלילית. ראשית, כאמור עומדת למשיבה חזקת התקינות המינהלית, ומהצו שהוצא עולה כי קוימה חובת ההיוועצות. לא מהצו ולא מהעדויות שבפני אין ידיעה כיצד בוצעה היוועצות זו, ולפיכך לא נסתרה חזקת התקינות המינהלית בעניין זה. יכול היה המבקש לבקש לזמן לעדות את ראש העיר ואת היועץ המשפטי, שהיו צד להיוועצות הנטענת. משלא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו.
שנית, גם אילו היה מוכח בפני, כי היוועצות נעשתה בכתב בלבד ולא בעל פה, אינני מקבל את הטענה כי העובדה שעסקינן בבית כנסת, מחייבת היתה היוועצות מיוחדת בענייננו. אמנם, בית כנסת יש לו חשיבות מיוחדת. יחד עם זאת, על פי ההלכה הפסוקה, דיני התכנון והבניה לא העניקו לבתי כנסת חסינות מיוחדת מפני צווי הריסה (ראה: בג"צ 4475/09 סלמאן נ' שר הביטחון [ניתן ביום 8.8.2010]; רע"פ 3076/07 חכמון נ' יו"ר הועדה המרחבית לתכנון ובניה שרונים [ניתן ביום 22.4.2007]). לפיכך, על פי הרציונאל לקיום חובת ההיוועצות, אין העובדה כי עסקינן בבית כנסת, כדי לחייב באופן אוטומטי קיום דיון מיוחד לגבי כל צו הריסה המוצא בגין בניה בלתי חוקית. אציין כי בענייננו הדברים נכונים מקל וחומר. אין עסקינן בהריסת בית הכנסת עצמו אלא בהריסת תוספת בניה, כאשר תוספת בניה שנבנתה בעבר ללא היתר, כבר הוצא לגביה צו הריסה, ועמותת בית הכנסת הסכימה במסגרת הליך משפטי להורסה. כזכור מטרתו של צו הריסה הינה סעד מיידי שנועד לסכל בניה בלתי חוקית, ואין הצדקה שלא להחיל רציונאל זה על בתי כנסת, ואולי דווקא להיפך, שכן עסקינן במקום אליו מגיעים אנשים רבים, להבדיל ממקום מגורים, ועל כן יש להבטיח את בטיחותו ההנדסית כלפי קהל המתפללים, עובדה הנבדקת באמצעות הצורך להוציא היתרי בניה. אדגיש, כי לא נטען שעסקינן במקום בו לא קיימים בתי כנסת כלל, כך שנמנעת זכות התפילה לחלוטין אלא בהרחבת בית כנסת קיים בעיר בה קיימים בתי כנסת. אינני רוצה לקבוע מסמרות בשאלה האם בנסיבות אחרות קיצוניות מעין אלה, בהן ההריסה תשלול את אפשרות התפילה לחלוטין, תידרש חובת היוועצות מיוחדת, אך זהו לא המקרה שבפני.