בב"נ 11579-06-15 אעסם נ' מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין

בבקשה המונחת בפניי חפץ המבקש כי ביהמ"ש יורה, פעם נוספת, על דחיית מועד ביצוע צו ההריסה ב-30 ימים נוספים, לא מחמת שהמבקש טוען כי מתקיים איזה מבין התנאים הקבועים בדין כעילה לעיכוב או לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה, אלא ובעיקר "לפנים משורת הדין" (ס' 9 לבקשה), על מנת לאפשר למבקש "להשלים את התארגנותו עם בני משפחתו למגורים החלופיים אליהם מיועד המבקש ומשפחתו לעבור במועד קרוב" (הרישא לבקשה).

הלכה למעשה, עוד ביום 7.8.15 הגיש המבקש בקשה נוספת לדחיית מועד ביצוע ההריסה, כאשר באותה בקשה ציין כי היה אמור לעבור לבית אחר, אלא שביממה שחלפה בינתיים חזר בו המשכיר מהסכמתו להשכרת הבית, ועל כן, בא לכלל הבקשה. נוכח זאת, ביקש המבקש כי ביהמ"ש יעכב ביצוע צו ההריסה לפרק זמן של 30 ימים.

ואומנם, לאחר קבלת תגובת המשיבה, הורה ביהמ"ש על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד ליום 9.8.15.

כאמור, זה הפעם נטען בבקשה כי המבקש אומנם מצא מבנה חלופי למגורים, ואולם, לא היה סיפק בידו להשלים העבודות הנדרשות להכנת המבנה למגורים ולבצע ההריסה נשוא המבנה בהליך דנא, והלכך, הוא זקוק לארכה נוספת בת 30 ימים.

בתגובת המשיבה מתנגדת זו לדחייה המבוקשת, הן בשל העובדה כי הבקשה לא הוגשה בהתאם להוראות התקנות, והן לגופו של עניין, בשל העובדה כי הטעמים נשוא הבקשה שימשו יסוד לבקשה קודמת, וממילא, המבקש לא תמך בקשתו באסמכתא תואמת בדבר מעברו למבנה חלופי אחר.

עוד צוין בתגובה, כי המבקש לא טען, וממילא לא הוכיח, כי קיים אופק תכנוני נגלה לעין ביחס למבנה. מתוך שכך, ובהינתן כי שאלת קיומה של ההיתכנות התכנונית מהווה בהלכה הפסוקה תבחין עיקרי לצורך בחינת ההיזקקות לבקשה, כי אז יש לדחות הבקשה גם מטעם זה.

בנוסף לכל אלה ציין ב"כ המשיבה כי בשיחה טלפונית שקיים עם ב"כ המבקש עובר להגשת התגובה, ציין זה האחרון בפניו כי הארכה המבוקשת נדרשת לשם ניהול משא ומתן עם הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, ולא בשל הטעמים הכלולים בבקשה, וכי דברים דומים הוחלפו בין המבקש לבין מר חזי כהן, מרכז בכיר בפיקוח על הבנייה במחוז דרום (ראה ס' 21 לתגובה).

נוכח האמור, בטרם אדרש לבחינת טענות המבקש לגופו של עניין, יבהיר המבקש האם אומנם הטעמים נשוא הבקשה הם המשמשים יסוד לבקשה, או שמא הטעמים הממשיים הם אלה אשר לא פורטו על ידו, וצוינו כאמור בתגובת המשיבה.

יש לקוות ולהניח כי מי אשר מגיש בקשה לביהמ"ש, משקף את טעמי בקשתו כהווייתם, ואינו חפץ כי תינתן החלטה שיפוטית על יסוד מצג עובדתי שאינו תואם מציאות.