באקארי נ' משרד הפנים/מינהל האוכלוסין

החלטה

1.מסתבר כי ישנו חומר ומסמכים שנוגע לעותר ולא הועבר אליו ולב"כ.

בראש ובראשונה מדובר ב-2 החלטות של ראש הרשות, שדחו בקשות שלו למקלט, כבקשה ראשונה, וכבקשה בערר.

כל שנמסר, בין בעבר ובין היום, הוא הודעות של פקידה במשרד הפנים על החלטות ראש הרשות.

בכל הכבוד, זכאי העותר לראות את ההחלטות עצמן.

כן זכאי העותר לפרוטוקולים של הדיונים שהביאו להחלטות, ככל שהיו כאלה. לעניין זה ראה עת"מ 22336-04-10 בעניין איסמעיל עבדול, בבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים.

ב"כ המשיב מסבירה, כי אין הנדון דומה לראייה, משום שבעניין עבדול היה מדובר בהליך המלא, ואילו בעניינינו מדובר בהליך המקוצר. אינני מוצא הצדקה לטענה זו, משום שהזכות לקבל את הפרוטוקולים של דיוני הוועדה, אינה מותנית בטיבו של הליך ואינה נובעת ממנו – אלא מזכות שאינה נובעת מההליך כי אם מהאינטרס המוגן של מי שבקשתו נדחית להיות מודע לכל החומר כדי להיות מסוגל לתקוף את ההחלטה בעניינו באופן מושכל.

יתרה מכך, גם הליך מקוצר עדיין הליך הוא. וגם אם הפרוטוקול נעשה בהתייעצות שלא במפגש אלא על ידי חלופת מיילים – עדיין זה מה שמתעד את מהלך הדיון שעמד ביסוד ההחלטה.

לפיכך, ניתן בזאת צו המחייב את המשיב להעביר לידי ב"כ העותר, תוך 30 יום מהיום, את החלטות ראש הרשות בעניינו (את ההחלטות עצמן ולא את הדיווחים של הגב' טופול על ההחלטות) – ולמען הסר ספק, אני מבהיר כי מדובר בהחלטות המדווחות במכתבים, נספחים ב/1 וג/1 לכתב התשובה.

כן ניתן בזאת צו המחייב את המשיב להעביר לידי ב"כ העותר, תוך 30 יום מהיום, את הפרוטוקולים של הדיון בוועדה שייעצה לראש הרשות עובר למתן החלטותיו האמורות ולצורך אותן החלטות.

ולמען הסר ספק, ככל שאותם פרוטוקולים "לובשים צורה" של חליפת מיילים – יש להדפיס את אותם מיילים, ולהעבירם. אין הכוונה שיש להעביר תכתובות פנימיות אחרות, אך את דיוני הועדה האמורים שבהליך המקוצר יש להעביר כאמור.

2.העתירה מעלה שתי טענות עיקריות לעניין זכויותיו הנטענות של העותר למעמד בישראל.

הטענה האחת מבוססת על בקשתו הפרטנית כפליט למקלט.

הטענה השנייה מבוססת על ההגנה הקולקטיבית ליוצאי מחוזות סיכון בחוף השנהב.

בנוגע לטענה הראשונה – הרי שכאן חסר החומר שעל העברתו הוריתי כאמור לעיל, והעותר טען כבר בעתירה המקורית, כי המסמכים אינם בידיו ולכן ירצה לאפשר לו לטעון טענות משלימות לאחר קבלתן.

בנוגע לטענה השניה – עולות טענות על ידי המדינה מעבר לאמור בכתב התשובה, באותה מפה של אזורי סיכון שהוצגה לעיונו של ב"כ העותר בדיון בפני, אך לא צורפה לכתב התשובה. מפה זו סייעה להסיר מחלוקת אחת, והיא שמקום מגוריו האחרון בעיר אבידג'אן איננו בתחומי אזור סיכון. אך בנוגע למקום בו גדל, טוען ב"כ העותר כי הוא קרוב לאזור המסומן במפה, ולכן ניתן לטעון לגביו. כן טוען ב"כ העותר כי מקום הולדתו לא נזכר במפה וגם לא בכתב התשובה, ולכן אין למעשה החלטה המביאה בחשבון את מקום הלידה.

אינני סבור שצריך לברר סוגיות אלו כעת, במסגרת דיון לא מתועד מבחינת שני הצדדים, כאשר הדברים מתבררים כעת.

מצד שני, אין פירוש הדבר שהדברים חורגים מגדר העתירה – כך למשל, בנספח י' לעתירה, עליו מסתמכת גם ב"כ המדינה, נזכרים שלושה מקומות בחוף השנהב כמקומות שיש לעותר זיקה אליהם, ובהם גם מקום הולדתו, ולכן גם עניין זה הוא בגדר העתירה.

לטעמי, הדרך הראויה להתמודד עם מכלול הטענות בתיק זה, היא לאפשר לעותר לקבל את המסמכים ואז לתקן את עתירתו באופן מלא, כאשר יתייחס לכל ההחלטות ולכל הנימוקים שניתנו על ידי הרשות, הן במישור המקלט הפרטני והן במישור ההגנה הקולקטיבית.

וכמובן, שיש לאפשר למדינה להגיש כתב תשובה מתוקן, אשר יתייחס לכל הטענות האמורות.