באסם מוסא נ' שחר ושות' חברה לעבודות עפר כבישים בניה

פסק דין

הנתבעת עוסקת בעבודות עפר, כבישים ובניה (כפי ששמה מעיד עליה).

התובע, מר באסם מוסא, הינו תושב מג'דל בני פאדל שבשטחים.

התובע הועסק על ידי הנתבעת. הצדדים חלוקים על תקופת העבודה. לטענת התובע הוא עבד אצל הנתבעת ברציפות מחודש 9/00 עד לחודש 9/06. לטענת הנתבעת, התובע עבד אצלה בינואר 2002 לחודש אחד בלבד, עזב את העבודה והחל שוב לעבוד מחודש 8/03 עד לחודש 8/05.

הצדדים חלוקים גם על אופן סיומה עבודתו של התובע. לטענת התובע, הוא פוטר ואילו לטענת הנתבעת התובע התפטר.

ביום 20.3.08 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעת בתיק דמ 5307/08, בה תבע פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופדיון חופשה. התביעה נמחקה ביום 5.11.09 לאחר שהתובע לא הגיב להחלטות בית הדין.

ביום 11.4.10 הגיש התובע תביעה זו. התביעה זהה לתביעה שהוגשה בתיק דמ 5307/08.

השאלות הטעונות הכרעה בתיק הן:

מה היתה תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת?

האם התובע פוטר, או שמא התפטר? בהתאם לכך, האם חייבת הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת?

האם יש לפסוק לתובע פדיון חופשה או פדיון דמי הבראה?

תקופת עבודת התובע

במחלוקת בין הצדדים בעניין תקופת עבודתו של התובע, אנו סבורים שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תקופת העבודה לה הוא טוען. להלן נימוקינו:

התובע לא תמך את גרסתו בכל ראיה שהיא, מלבד עדותו. התובע צירף לכתב התביעה ראיות בכתב מסוגים שונים שהיו בידו, כמו היתרי עבודה בישראל והיתרי כניסה ליישובים בשטחים, תצלומי המחאות של הנתבעת באמצעותן שולמה משכורתו, כרטיס עבודה חודשי ותלושי שכר של שירות התעסוקה. אף לא אחד מן המסמכים הללו הינו מתקופה שאינה מוסכמת על הנתבעת כי התובע עבד אצלה. מדובר במסמכים משנת 2004 ו-2005 שנשתמרו אצל התובע. הדעת נותנת שלו היה ממש בטענת התובע בדבר תקופת עבודתו, היה ביכולתו להציג מסמכים מהסוג שהציג לגבי תקופות הקודמות לשנת 2004 ו-2005.

עדותו של התובע לא היתה מהימנה בעינינו. לטענתו בעדותו, בכל תקופת עבודתו הוא קיבל שלושה תלושי שכר בלבד. לכתב התביעה שהגיש הוא צירף ארבעה תלושי שכר, והוגשו תלושים נוספים על ידי הנתבעת. המסקנה היא שהתובע נכון לומר דברים שאינם נכונים כדי לתמוך בתביעתו.

לכך יש להוסיף כי ישנו קושי להסתמך על עדותו לצורך קביעת ממצאים, בשים לב לטענות בלתי מהימנות שהוא העלה בכתב התביעה, כמפורט להלן: התובע טען בכתב התביעה כי בחודש 7/04 התובע עבד 21 ימים, כעולה מכרטיס העבודה שלו שצורף לכתב התביעה. התובע צירף לכתב התביעה תלוש שכר משירות התעסוקה לחודש 7/04 במסגרתו שולם לתובע שכר בגין שלושה ימי עבודה בלבד. על יסוד הפער האמור בין הרישום בכרטיס העבודה לבין תלוש השכר של שירות התעסוקה, טען התובע כי הנתבעת לא דיווחה לשירות התעסוקה על השכר שהתובע קיבל בפועל.

טענות אלה התבררו כבלתי נכונות. הנתבעת הסבירה בכתב הגנתה כי התובע עבד הן בתוך שטח ישראל והן בשטחים, והתובע אישר זאת בעדותו. תלושי השכר של שירות התעסוקה הונפקו בגין ימי העבודה שהתובע ביצע בתוך שטח ישראל בלבד. כאשר בחודש נתון התובע עבד בישראל ובשטחים, השכר בגין העבודה בישראל שולם באמצעות שירות התעסוקה אך הנתבעת השלימה לתובע את שכרו בהתאם לימי העבודה שעבד בכל חודש, בישראל ובשטחים כאחד. ואכן, אין כל מחלוקת בתיק זה כי התובע קיבל מהנתבעת את כל שכרו וכי אין לנתבעת כל חוב לתובע בגין שכר עבודה. הדבר אושר במפורש על ידי התובע בעדותו. מסקנה זו תומכת במהימנות הרישומים של הנתבעת אודות עבודתו ושכרו של התובע, וממילא גם על הרישומים של התובעת לגבי תקופות עבודתו.

ואכן, הנתבעת הגישה לבית הדין טופס 101 של התובע המראה על עבודה בשנת 2002 בחודש אחד בלבד – חודש ינואר (נ/2). נציין כי כפי הנראה מדובר במסמך שמהותו היא טופס 106 ולא טופס 101, למרות שצויין על גבו "טופס 101". תמיכה לכך עולה גם מ"טופס 101" לשנת 2005 שאף הוא מפרט את חודשי העבודה בהם עבד התובע בשנה זו.

לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת גרסתו בעניין תקופת עבודתו ומאמצים את גרסת הנתבעת לעניין זה.

נסיבות סיום עבודתו של התובע