באזוב נ' שריג ואח'

פסק דין

תביעות הדדיות לשיפוי כל אחת מן הצדדים בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 4/6/10.

לשם הנוחיות יכונה להלן, התובע בת"ק 21815-07-10 הוא גם הנתבעת בת"ק 25267-10-10: "התובע" , ואילו הנתבעת בת"ק 21815-07-10 , היא גם התובעת בת"ק 25267-10-10:"הנתבעת".

1. לטענת התובע , במועד הנקוב הוא נסע ברחוב צפריר באור יהודה במסלול השמאלי מבין שניים מתוך כוונה לבצע פניית פרסה בצומת סמוך. עת הגיע אל הצומת הוא עצר הואיל וחתול עבר בכביש ובשעה שעשה כן, פגע בו רכבה של הנתבעת מאחור וזאת, הואיל והנתבעת לא שמרה מרחק מספיק. לטענת התובע הפגיעה של רכב הנתבעת ברכבו היתה פגיעה של טמבון קדמי אל פגוש אחורי באופן ישר הואיל וטרם החל בביצוע הפניה לכיוון שמאל. לטענת התובע, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת 1 ומשכך, עליה ועל הנתבעת 2 (הראל חברה לביטוח) - היא מבטחת רכבה, לשפותו, ביחד ולחוד, בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

2. לטענת הנתבעת 1 , במועד הנקוב היא נסעה בנתיב השמאלי ברחוב צפריר באור יהודה והבחינה ברכב התובע עומד בצד ימין ללא תנועה. לטענתה, לפתע, סטה רכב התובע מנתיבו, השתלב לתוך נתיב הנסיעה שלה והחל בביצוע פניית פרסה. לטענת הנתבעת 1 הואיל והתובע סטה במפתיע לכיוון נתיב הנסיעה שלה, הוא קיצר את מרווח הבלימה שלה ומשכך, פגעה בו מאחור. לטענת הנתבעת 1 הפגיעה לא היתה פגוש אל טמבון באופן ישר, אלא שהואיל והתובע היה כבר במהלך פניית פרסה במועד הפגיעה בין כלי הרכב, הרי שרכבו עמד כבר במצב אלכסוני ומשכך, פגע רכבה של הנתבעת 1 בצידו של רכב התובע ונגרם לו נזק. לטענת הנתבעות, בנסיבות האמורות,האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו ולקבל תביעתה הנגדית של הנתבעת 1 במסגרתה היא עותרת לשיפויה בגין הנזקים אשר אירעו לה כפועל יוצא מהתאונה.

3.בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבעת 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגרסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים וכן, צילומי מקום התאונה .

4.התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות הדדית את התביעות ולהלן יפורטו טעמי.

5.הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על כל אחד מן הצדדים החובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הואיל ועסקינן בתביעות הדדיות הנטל החל על כל אחד מהצדדים בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע, את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , ככל שמי מן הצדדים יצליח להטות את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסתו כדי 51% כי אז דין תביעתו להתקבל ואולם, במקרה בו כפות המאזניים תשארנה בסופו של יום מעויינות , כי אז דין התביעות להדחות הדדית.

6.מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן , בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי כל אחת מן הגרסאות לקתה בחוסר קוהרנטיות באופן הפוגע במהימנותה ומשכך, דין התביעות להדחות הדדית.

כך, באשר לגרסת התובע – לטענת התובע, הפגיעה בכלי הרכב היתה פגוש אל טמבון באופן ישר וכן, לטענתו הפגיעה ארעה עת רכבו עמד במצב ישר וטרם החל בפניית הפרסה. זאת ועוד, לטענתו הפגיעה ארעה עת חתול אשר עבר בכביש גרם לו לעצור את רכבו. תחילה, התובע העלה לראשונה טענתו בדבר החתול אשר עבר במקום ואשר גרם לו לעצור- רק במסגרת הדיון בפני. לענין זה, אציין ואדגיש כי מטעם התובע הוגשו לבית המשפט כתב תביעה וכן, כתב הגנה במסגרתם שטח התובע את טענותיו באופן מפורט ואולם, באף לא אחד מהם לא עלה נושא עצירתו הפתאומית בשל מעבר החתול בכביש. כבישת עדותו של התובע בנושא זה, יש בה בכדי לפגוע במשקל אשר ניתן לייחס לעדותו.

בנוסף, טענתו של התובע ולפיה, טרם החל בביצוע פניית הפרסה, בעת הפגיעה בין שני כלי הרכב, אינה עולה בקנה אחד עם הנזקים לרכבה של הנתבעת. בהקשר זה, עיון בתמונות הנזק מעלה בעליל כי הנזק אשר נגרם לרכבה של הנתבעת הינו נזק נקודתי ארוך וגבוה במרכז רכבה בלבד . נזק זה יכל להיגרם אך ורק בנסיבות בהן רכבו של התובע נמצא באלכסון לרכבה ומשכך, הפגיעה נובעת ממפגש בין חלקו הצדדי (שהוא ארוך וצר יחסית) לבין הטמבון הקדמי של רכבה של הנתבעת. משכך, הנני קובעת כי הילך התאונה לגרסת התובע מנוגד באופן ברור לראיות החיצוניות דהיינו לתמונות הנזק.

למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי גם לו הייתי מקבלת טענתו של התובע ולפיה האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת הרי שממילא התובע כשל מהוכחת הנזקים אשר נגרמו לו כפועל יוצא מהתאונה. כך, בתמיכה לטענתו בדבר נזקיו צירף התובע חשבוניות אשר מעידות על תיקונים ברכבו ואולם, עיון בחשבוניות מעלה כי אין בהן בכדי להוכיח קשר סיבתי בין הנזקים המפורטים בהם לבין התאונה. כך, אחת מן החשבוניות הינה בגין תיקון קצר חשמלי במערכת החשמל . בהקשר זה, משנשאל התובע על הקשר בין החשבונית לבין התאונה, טען כי ככל הנראה הקצר ארע בעקבות התאונה.ברי כי אין בהסברו זה של התובע בכדי ליצור יש מאין קשר סיבתי בין הנזק לבין התאונה , קשר הטעון הוכחה מקצועית. באשר לחשבונית השניה הרי שכלל לא ברור מה תוקן במסגרתה ומשכך, ברי כי אין בה בכדי לתמוך בקשר סיבתי בין הנזק המפורט בה לבין התאונה.

באשר לגרסת הנתבעת – הרי שכאמור הנתבעת טענה כי התובע התפרץ לנתיבה והחל בביצוע פניית פרסה ומכך, קיצר את טווח העצירה שלה והיא פגעה בו. הנתבעת העידה בדבר גירסתה באופן מפורט ועקבי במסגרת עדותה בפני ופירטה מתי בדיוק הבחינה בתובע, מהיכן סטה התובע לכיוון נתיב נסיעתה, מדוע לא היה לה די מרווח בלימה, באיזה מהירות נסעה וכיוצא בכך, עדות המפרטת באופן מדוקדק את הילך התאונה באופן זה. דא עקא, שעדותה של הנתבעת עומדת בניגוד לגירסתה כפי שבאה לידי ביטוי במסגרת כתבי הטענות מטעמה, כמו גם במסגרת ההודעה אשר מסרה לחברת הביטוח ,במסגרתם טענה הנתבעת 1 כי התאונה ארעה עת ביצע התובע פניית פרסה במקום שהוא אסור לפנייה על פי הדין, לא הצליח לבצע את הפנייה כהלכה הואיל ורכבו הינו ארוך יחסית ומשכך, נסע לאחור בחוסר זהירות על מנת לשפר את הפנייה ופגע ברכבה. מסירת גרסאות עובדתיות סותרות לאותה תאונה, ברי כי יש בה בכדי לפגוע באופן משמעותי במהימנות עדותה של הנתבעת 1 ומשכך, אין בידי לקבל את גרסתה להילך התאונה.

אציין כי הנתבעת 1 טענה כי יש עד אשר ראה את התאונה ואשר אף מסר גירסתו באשר להילך התאונה באופן התומך בגירסתה . עיון במכתב אשר מסר העד מעלה כי העד תומך בגרסה כפי שנמסרה על ידי הנתבעת במסגרת עדותה בפני . עד זה לא הובא לעדות בפני בית המשפט ולא מצאתי לדחות את הדיון על מנת להעידו בנסיבות בהן ממילא מהימנות גרסתה של הנתבעת 1 נשללה לאור שינויי גירסתה.