פסק דין
1.לפניי תביעה לפינוי מושכר.
התובעות הינן בעליו של נכס הידוע כחנות מספר 6, בבניין "אשקלון סנטר" ברחוב הגדוד העברי 10 באשקלון (להלן:- "הנכס"), כאשר על פי הנטען, רכשה התובעת 1 את חלקה בזכויות בנכס מחברת "אלציט בניה והשקעות בע"מ" (להלן:- "אלציט"), בעליו הקודמים של מחצית הנכס.
2.בין הנתבע ובין הבעלים הרלוונטיים נחתם ביום 25.3.07 הסכם שכירות, לפיו שכר הנתבע את הזכויות בנכס לתקופה שמיום 1.2.07 ועד 31.1.08 וכן ניתנה לו אופציה להמשיך ולשכור את הזכויות בנכס למשך שנה נוספת.
עם תום תקופת האופציה, המשיך הנתבע להחזיק בנכס והוסיף לשלם את דמי השכירות, כאשר במשך תקופה מסויימת שולמו דמי השכירות לכונס הנכסים, עו"ד אלישע כהן, אשר מונה ככונס נכסים לזכויותיה של אלציט בנכס.
3.בשלב מסויים, הגיע אל הנתבע מר שמואל לוי, אשר טען בפני הנתבע, כי הוא רכש את הזכויות בנכס והציע לנתבע לרכוש מהבעלים את הזכויות בנכס.
לטענת מר לוי מחד, הנתבע הודיע כי לא יוכל לרכוש את הזכויות ולטענת הנתבע מאידך, התנהל משא ומתן בין הצדדים, הוסכם סכום, הנתבע אף הצליח לשכנע רוכש פוטנציאלי אחר, כי יחזור בו מכוונתו לרכוש את הנכס, אלא שבשלב זה הודיע לו מר לוי, כי הוא חוזר בו מהצעתו למכור את הנכס לנתבע.
4.ביום 20.1.10 שלח ב"כ התובעות, עו"ד ירון יטיב לנתבע מכתב ובו הודיע לו, כי נותר לו חוב דמי שכירות וכן לאור העובדה שהסכם השכירות הסתיים, דרש כי הנתבע יפנה את הנכס לאלתר.
4.בתביעה שלפניי טוענות התובעות, כי הנתבע נותר חב בחוב דמי שכירות לתקופה של 12.5 חודשים ובשל העובדה שתקופת השכירות הסתיימה, מבקשות התובעות, כי הנתבע יפנה את הנכס.
5.בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי בעת ששכר את הנכס על פי הסכם השכירות, ביקש כי תקופת השכירות תהיה ארוכה, בשל הצורך להשקיע בנכס. ב"כ הבעלים, עו"ד יטיב ציין, כי על פי נהלי הבעלים לא ניתנת תקופת אופציה למשך יותר משנה אחת, אך הנתבע יוכל להמשיך ולשכור את הנכס לזמן ארוך ככל שיחפוץ.
עוד ציין הנתבע, כי כאשר מונה לנכס כונס נכסים הוא העביר את דמי השכירות לכונס הנכסים ולאחר מכן למשרדו של עו"ד יטיב (הנתבע תמך טענותיו באסמכתאות לתשלום). לטענתו, בשלב מסויים, כאשר לא קיבל חשבוניות מס בשל התשלום ובשל הנזק הכספי שנגרם לו בשל כך, הפסיק לשלם את התשלום, עד אשר יוסדר העניין מטעם התובעות.
הנתבע טוען, כי כאשר התובעות הציגו לפניו מצג לפיו יוכל להמשיך ולהחזיק בנכס ולאחר מכן אף לרכוש אותו, הרי שהתנהגותן עולה כדי חוסר תום לב. כמו כמו כן, עצם הגשת התביעה בלא התראה מוקדמת מהווה התנהגות בחוסר תום לב, כאשר לא ניתן לנתבע ולו זמן מינימאלי להתארגנות.
6.בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את בעלותן של התובעות בנכס, הנתבע חזר על טענתו זו גם בסיכומים.
7.לאחר שמיעת הראיות בתיק ואחר ששקלתי טיעוניהם של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל.
8.כאמור, הנתבע טוען, כי התובעות לא הוכיחו בעלותן בנכס.
מסכימה אני, כי לגבי התובעת 1, אין כל ראיה שעל פיה רכשה התובעת 1 מאלציט או מכונס הנכסים את הזכויות בנכס. ואולם, הנתבע יונק את זכויותיו בנכס מכוח הסכם השכירות שנחתם בינו מצד אחד ובין אלציט ונתבעת 2 מצד שני. נתבעת 2 עודנה הבעלים של הנכס ומכאן, זכאית היא לדרוש קיומו של ההסכם שבין הצדדים.
בנוסף, העיד לפניי עו"ד ירון יטיב, כי הוא זה שערך הסכם למכירת הנכס לצד שלישי לפני מספר חודשים. חזקה על עו"ד יטיב, כי ההסכם נערך לאחר שבירר מצב הזכויות בנכס.
9.זאת ועוד, חלק ניכר מטענות הנתבע נוגעות להתחייבות התובעות למכור לו את הנכס. התחייבות זו נעשתה באמצעות נציג מי שהנתבע כופר היום בבעלותה בנכס. אם אמנם אין עסקינן בבעלי הנכס, גם אין כל משמעות לאותו משא ומתן נטען וממילא מבקש הנתבע להמשיך ולהחזיק בנכס מכוח זכות שאינה יכולה להתקיים, גם לא לשיטתו.
10.לאור האמור ובפרט בשים לב לכך שאין מחלוקת לעניין בעלותה של התובעת 2 בנכס, בעלות שמכוחה יונק הנתבע זכויותיו, מצאתי מקום לדחות טענה זו של הנתבע.
11.הנתבע טוען לשתי התחייבויות הנוגעות לחזקה בנכס.