ב. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1.זו תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

2.המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, פרופ' מ' דורון נורמן, חווה דעתו לפיה לתובעת לא נותרה נכות צמיתה עקב תאונת הדרכים מושא התביעה מיום 15.3.2010, וכי ניתן לקבוע 10% נכות זמנית עקב הגבלה בתנועות הצוואר למשך שלושה חודשים מיום התאונה.

3.התובעת מבקשת לפסול את חוות הדעת, אולם כפי שאבאר, לא מצאתי מקום לכך.

4.ב"כ התובעת טוען כי המומחה מצא בבדיקתו הקלינית הגבלות תנועה בכל טווחי התנועה של הצוואר, ללא יוצא מן הכלל; יחד עם זאת "ההגבלות הללו נעלמות בהמשך חוות הדעת ואין להן זכר". נטען, כי בפרק דיון והמסקנות בחוות הדעת כתוב כי לא נמצאו חסרים נוירולוגיים מוטוריים או תחושתיים. נטען, כי המומחה לא כתב בחוות הדעת, למשל, כי אמנם ישנן הגבלות אולם הוא סבור כי הן לא קשורות לתאונה; הגבלות התנועה לטענתו, פשוט "נעלמו" ממסקנות חוות הדעת.

5.ראשית אציין, כי אין זה בגדר ברור מאליו לדעתי שקיימת סתירה בין הגבלת תנועה, לבין העדר חסרים נוירולוגיים, מוטוריים או תחושתיים. ב"כ התובעת גם לא שאל את המומחה בענין זה.

6.אין בחוות הדעת אמירה מפורשת לפיה אמנם ישנן אצל התובעת הגבלות תנועה אולם אין קשר סיבתי בין התאונה מושא התאונה לבינן. אולם הגעתי למסקנה כי מדובר בענין של ניסוח ולא של מהות. אבאר.

7.בצילום שנערך לתובעת ביום לאחר התאונה, כאשר הגיעה לבית החולים, הופיעו שינויים ניווניים כרוניים בחוליות C4 עד C6 (נספח ב' לתצהיר התובעת). המומחה מציין זאת פעמיים בחוות הדעת (בראשית חוות דעתו , בע' 2' "תולדות הפגיעה לפי דברי הנבדק ומעיון במסמכים"; וכן בפרק "הדמיה" בע' 3). המומחה ממשיך ומפרט את נתוני טווחי התנועה (כיפוף לפנים 2 ס"מ מבית חזה, יישור לאחור 40 מעלות, סיבוב לימין 70 מעלות, סיבוב לשמאל 70 מעלות, הטיה לימין 30 מעלות, הטיה לשמאל 30 מעלות" (שם, "בדיקה גופנית"). בדיון ומסקנות מציין המומחה "לא התרשמתי ממגבלה משמעותית בתנועות הצוואר..." (ע' 3). כאמור הנתונים המספריים של טווחי התנועה צוינו מפורשות, ובמשפט המצוטט לא נכתב כי אין הגבלת תנועה בכלל, אלא שאין הגבלה "משמעותית". אמנם טוב היה אם המומחה היה רושם מפורשות ועל דרך החיוב כי מצא הגבלה אלא שהיא אינה משמעותית. אולם נוכח ציון נתוני טווחי התנועה המספריים, ומאחר ולא נכתב שאין הגבלה אלא שאין הגבלה "משמעותית", מדובר בענין של ניסוח ולא של מהות. כאן המקום להוסיף, כי המומחה קבע בחוות הדעת, בסמוך לאחר המשפט המצוטט לפיו לא נמצאה הגבלה משמעותית בתנועות הצוואר או הכתפיים, כי "קיים שיתוף פעולה חלקי לאורך הבדיקה, במיוחד בתנועות הרמת הכתף מעל גובה הכתפיים וסיבוב הצוואר לצדדים" (ע' 3). המומחה העיד "זה לא אומר כי האדם אינו דובר אמת, אלא קצת מאדיר את הממצאים" (פרוטוקול ע' 6 ש' 5-6) וכי "תנועות הצוואר אך ורק תלויות ברצונו של הנבדק. אם אדם יגיע אלי ומזיז 10 מעלות לכל צד ואין לו כלום לא אוכל לסובב את ראשו בכח" (ע' 5 ש' 20-31). מהאמור עולה כי התובעת מנעה, בשיתוף הפעולה החלקי שלה, מהמומחה להגיע למיצוי הבדיקה הפיזית שתבחין בין הגבלה משמעותית לבין העדר הגבלה. ב"כ התובעת לא טען בסיכומיו בענין העדר שיתוף הפעולה של התובעת, אולם אציין כי ממילא לא מצאתי יסוד לפקפק בקביעה זו. כאן המקום, אגב ענין שיתוף פעולה חלקי של התובעת בבדיקתה, להתייחס לארבע נקודות בנוגע למהימנות גרסת התובעת:

א.התובעת העידה כי החלה לסבול מסחרחורות רק לאחר התאונה שבנדון ( "ש. מתי הסחרחורת החלה אצלך – ת. אחרי התאונה – ש. לפני כן, לא היתה. – ת. לא. לא היתה"; ע' 12 ש' 23-26). אולם עדות זו אינה משקפת את המציאות, שכן, כפי שנחשף בחקירה הנגדית של התובעת, כבר בשנת 2009 לפני התאונה סבלה התובעת מאירועים חוזרים של סחרחורת סיבובית שהיתה גם מטופלת בתרופות (שם, ש' 27-30; נ/1).

ב.התובעת הצהירה בתצהיר תשובה לשאלון מיום 5.7.2014 כי מאז התאונה היא לא עבדה כלל (ראו שאלה ותשובה 27 ב-נ/2). בחקירה הנגדית היא שינתה גרסתה וטענה כי היא אכן עבדה, וטענה שלא הצהירה את שהצהירה בענין זה בשאלון (פרוטוקול ע' 13 ש' 13-15).