ב' נ' גורובץ

האם זכאי התובע לפיצוי בעילת פרסום לשון הרע בגין תלונות שהגישה נגדו הנתבעת במשטרת ישראל ותלונה נוספת שהגישה ללשכת עורכי הדין במסגרתן טענה כי תקף את בנה. במידה ויש לפצותו, מהו שיעור הפיצוי הראוי?

רקע וטענות הצדדים

1.התובע הינו נושה של הנתבעת מכוח פסק דין שניתן ביום 22.08.06 בגינו ניהל התובע הליך הוצל"פ שנפתח ביום 18.01.07. בשנת 2014 פתחה הנתבעת בהליכי פשיטת רגל כאשר התובע היה אחד הנושים בתיק והתנגד למתן הפטר לנתבעת.

אין מחלוקת כי התובע פעל נמרצות לביטול הליך הפש"ר ובין היתר, ביצע מסירות אישיות של כתבי בית דין הקשורים להליך הפש"ר וכן ניהל מעקבים, בסיועו של חוקר פרטי, אחר הנתבעת וגורמים נוספים בסביבתה (אמה, אחיה ובעלה לשעבר). לטענתו, הנתבעת ניסתה להתחמק מתשלום חובותיה לנושים, העלימה הכנסות ונכסים, ואילו הוא פעל באופן לגיטימי על מנת לגבות את חובו.

בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 13.06.16 בתיק פש"ר 26463-05-14 (נספח י' לתצהיר התובע) הוחלט לבטל את הליכי פשיטת הרגל של הנתבעת לאחר שנקבע כי עשתה שימוש לרעה בהליך והסתירה פרטים מהותיים. כמו כן חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות בסך של 3,000 ₪ לתובע אשר הוציא כספים רבים לצורך חקירות ומעקבים כדי להוכיח את התנהלות הנתבעת.

קודם להגשת התלונות מושא תובענה זו, פנתה הנתבעת לבית המשפט השלום באשקלון ביום 03.01.16 בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד התובע. בבקשתה טענה הנתבעת כי התובע מטריד ומצלם אותה וממרר את חייה וכן טענה כי היא מרגישה שהוא עוקב אחריה ולכן חוששת מפניו.

הדיון בעניין בקשתה של הנתבעת התקיים ביום 05.01.16 בפני. נקבע כי הנתבעת העלתה טענות כלליות ולא מבוססות והצביעה על שני אירועים מיום 26.10.15 ומיום 01.11.15 שאינם מהווים הטרדה. מאחר ולא הוכח קיומן של ראיות לטענות הנתבעת בדבר התחקות מתמדת ומטרידה אחר תנועותיה, לא נמצאה עילה למתן הצו והבקשה נדחתה. כמו כן חויבה התובעת בהוצאות בסך 2,000 ₪ לזכות התובע על בסיס הקביעה כי מדובר בבקשה קנטרנית.

הפרסומים

2.התובע עותר לקבלת פיצוי בגין ארבעה פרסומים שלטענתו מהווים לשון הרע כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק). ביום 01.04.16 הגישה הנתבעת תלונה למשטרת ישראל (נספח ה' לתצהירי התובע). נטען כי התובע הגיע לביתה של הנתבעת על מנת למסור לה כתב תביעה נגד אמה בשל הצהרתה של הנתבעת על פשיטת רגל. הנתבעת טענה כי הדבר מהווה פגיעה בפרטיותה. (הפרסום הראשון)

ביום 07.04.16 הגישה הנתבעת תלונה נוספת למשטרת ישראל (נספח ז' לתצהיר התובע). נטען כי התובע הגיע לביתה של המתלוננת, החל לחקור את בנה בשאלות אודותיה והבהיל אותו. לטענתה הילד החל לרוץ בבית בשל חששו מהתובע, נפל ושבר את רגלו. בהמשך תלונתה (הכוללת 11 שורות בלבד) טענה כי הילד לא הותקף ("אף אחד לא הרביץ לילד") אלא שמעה שנפל בבית הספר. (פרסום שני)

שתי התלונות הנ"ל נסגרו בעילת "אין עבירה פלילית" והתובע לא זומן לחקירה בגינן. (נספח ו' לתצהיר התובע, תגובת המשטרה לבקשת עו"ד ב. לעיון בחומר החקירה) .