ב"ל 9384-06-12

להלן החלטה בבקשת הנתבע למינוי מומחה אחר:

1.להלן ההלכה הפסוקה שנקבעה בבית הדין הארצי בנושא מינוי מומחה נוסף, (עב"ל (ארצי) 12826-06-12 שמעון - המוסד לביטוח לאומי, 15.5.14):

"הכלל ביחס למינוי מומחים רפואיים הוא כי על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. מינוי מומחה נוסף הוא בבחינת יוצא מן הכלל, וייעשה לפיכך במקרים חריגים בלבד. בהתאם להנחיות הנשיאה (בדימוס) נילי ארד בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים, מיום 13.4.10, בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף כאשר 'מצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו'. 

ההנחיות מלמדות לפיכך כי על אף הכלל לפיו ימונה מומחה נוסף במקרים חריגים בלבד, ניתן לעשות כן כאשר בית הדין סבור כי הדבר דרוש לצורך בירורה הממצה של הסוגיה הרפואית. כפי שהבהיר בית המשפט העליון, אמנם במסגרת תיק נזיקי אך הדברים יפים גם לענייננו:

'בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף' (רע"א 337/02 מזרחי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673 (2002))."

(ור' גם הנפסק לאחרונה בעב"ל (ארצי) 29420-02-14 ליברמן – המוסד לביטוח לאומי, 11.3.15).

ביחס למינוי מומחה אחר נקבע בהנחיה מס' 18 להנחיות הנשיאה מיום 13.4.10 כך:

"מינוי מומחה אחר משמעות פסילת חוות דעת המומחה שמונה. לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למינוי מומחה אחר דומים לטעמים בגינם מחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש. בין הטעמים למינוי מומחה אחר: ככל שבית הדין מוצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; ככל שהמומחה מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; ככל שנפל פגם אישי במומחה; או מטעם אחר שיירשם."

2.לטענת הנתבע, המומחה הודה כי המציא יש מאין תשתית עובדתית בעניין של התובע, כאשר ניסה להסביר את פער הזמנים בפנייתו לטיפול רפואי, למרות שלא עמדה בפניו כל ראיה בנושא. מדובר בהתנהלות המהווה פגם היורד לשורשו של עניין. המומחה גם לא התייחס לאפשרות שלא נקבע תור במועד מוקדם יותר או בסמוך לתאונה ואף לא ביקש לברר סוגיה זו, אלא פטר את עצמו באמרו כי אין בידו הנתונים, אך ניתן לבררם. עוד נטען כי היועץ הרפואי חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו, נחפז לשער השערות אשר על בסיסן קבע קשר סיבתי והתעלם מהרישומים הרפואיים מזמן אמת, כאשר חוות דעתו מתייחסת להשתלשלות עניינים שהומצאה על ידו.