ב"ל 7918-02-15 תותרי נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התביעה בתיק זה הוגשה בגין טענת התובע לאי-קבלת החלטה בתביעתו, כפי שהוגשה לנתבע. לאחר עיון בעמדות הצדדים, ובכלל זה עמדת התובע מיום 23.2.2015, החלטתי בתיק זה הינה כדלקמן.

2.כפי שצוין בהחלטת בית הדין מיום 23.2.2015, אלא בהינתן מקרים יוצאי דופן, בית הדין אינו אמור להיות חלק מהליכי בירור תביעה כנגד הנתבע (והדברים אף נאמרים מבלי להכריע בשאלת הסמכות). בענייננו, התובע לא הוכיח כי המקרה שלפנינו הינו אחד מאותם מקרים יוצאי-דופן. זאת ועוד – משעה שהובהר מתגובת הנתבע מיום 23.2.2015, כי הטיפול בתביעה ממשיך כסדרו, וכי לאחר השלמת הפרטים הנדרשים מהתובע, יוחלט בתביעה לגופה, הרי שנחה דעתי כי בשלב זה, לכאורה אין צורך להמשיך בבירור עניינה של תביעה זו.

3.יודגש עוד, כי אין בידי לקבוע בשלב הנוכחי, כי הטיפול בתביעה שהוגשה לנתבע ביום 29.9.2014 (ראו סעיף 5 לכתב התביעה), וכאשר כתב התביעה הוגש לבית הדין ביום 3.2.2015, מתעכב בהכרח בצורה בלתי סבירה. אציין עוד בהקשר זה, כי התובע לא הביא ראיות לטענתו, לכך שמעבר לתביעה שהוגשה ביום 29.9.2014, נעשו פניות נוספות לנתבע ביחס לתביעה.

4.אולם, אין חולק כי הנתבע הינו מוסד ציבורי, המחויב באמות מידה סבירות ולעניין הטיפול בתביעות המוגשות אליו. בהקשר זה, ראו סעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958, הקובע כי "נתבקש עובד הציבור, בכתב, להשתמש בסמכות שניתנה לו על פי דין, יחליט בבקשה וישיב למבקש בכתב בהקדם, אך לא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום קבלת הבקשה", והסייגים הקבועים בסעיף 2(ב).

ראו גם סעיף 298 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, הקובע כי "כל תביעה לגמלה שהוגשה למוסד תתברר בידי עובד המוסד שהסמיכה לכך המינהלה (להלן - פקיד תביעות), והוא יחליט אם תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן", וכן סעיף קטן (ב), כמו גם תקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), תשנ"ח-1998.

5.כפי שהדגיש בעניין זה כב' השופט צור, בסעיף 8 לעב"ל (ארצי) 162/07 מור נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.11.2007), "זכותו של אדם לגמלת כסף מן המוסד מעוגנת בחוק. הוראות החוק קובעות לא רק את התנאים המהותיים הדרושים לקיומה של הזכות אלא גם את הדרכים למימוש הזכות".

6.עוד הוא ציין בסעיף 10 לפסק דינו, כי "הוראות אלה שבחוק ובתקנות משקפות הסדר מובנה ומחייב לפיו תשלום של גמלה מכח החוק מותנה לא רק בהגשת תביעה לגמלה אלא גם בהחלטת הגורם המוסמך וכך (פקיד תביעות) בדבר עצם הזכאות לגמלה ושיעורה. מדובר בזכות על פי חוק שדרך מימושה קבועה בחוק או בתקנות שהותקנו מכוחו. יותר מכך, מדובר בזכות שמימושה כרוך בקבלת החלטה מהותית – מעין שיפוטית של הגורם המוסמך ופשיטא שהחלטות מסוג שכזה מתקבלות על יסוד מסמך תביעה מפורט ומסודר המוגש למוסד כנדרש".

7.לענייננו שבנדון, וביחס לדברים שצוטטו לעיל, אפנה לסעיף 4 לעמדת הנתבע בתיק זה מיום 23.2.2015, הטוען כי לשם בירור התביעה על התובע לצרף אישור של המשטרה ביחס לתאונה הנטענת על ידו, וכן העתק מההודעה שנשלחה לחברת הביטוח של הרכב.

שהרי, "הגיונם של הדברים הוא כי בהעדר המסמכים לא קמה לפקיד התביעות שסמכותו מעין שיפוטית, התשתית העובדתית המספקת כדי להכריע בדבר קיומה או אי קיומה של תאונת עבודה או של פגיעה בעבודה. בהעדר תשתית עובדתית מספקת לא תקום זכאות" (ב"ל (י-ם) 10234/05 רוטשילד נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 24.1.2007).

8.אולם מנגד טוען התובע בעמדתו מיום 23.2.2015, כי המכתב הראשון מטעם הנתבע נשלח אליו רק ביום 13.2.2015 – "חלוף חמישה חודשים" (למעשה – ארבעה וחצי) ממועד הגשת תביעתו. ככל שהתובע צודק בכך – ואין ביכולתי לקבוע מסמרות בעניין זה בשלב הנוכחי, הרי שייתכן כי המדובר בטיפול בתביעה, שהיה ראוי וניתן להחיש אותו.