ל' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 13/10/15 ("הוועדה"), אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 54% מיום 16/2/14 ("ההחלטה").

להלן עובדות המקרה:

2.המערער יליד 1944, הנדסאי כימיה במקצועו. המערער לקה במחלה ממארת במיתרי הקול ומחלתו הוכרה כתולדה של חשיפה לחומרים כימיים בעבודתו.

3.למערער נקבעה דרגת נכות בשיעור 43% בגין הפגיעה בעבודה, בשל צרידות, דום נשימה בשינה לאחר הקרנות, תת פעילות של בלוטת התריס ופגיעה נפשית.

4.הוועדות שקבעו נכות זו קבעו כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ("תקנות"), שכן המערער ממשיך בעבודתו באותו מקום עבודה, גם אם תפקידו השתנה למנהל במעבדה (כאמור בהחלטת ועדה רפואית לעררים מיום 15/8/11).

5.בחודש 2/14 הגיש המערער בקשה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות. ועדה רפואית לעררים קבעה, ביום 28/10/14, כי יש החמרה במצבו של המערער באופן שהוספה נכות בשיעור 10% בגין הפגיעה הנפשית, כך שדרגת הנכות המשוקללת נקבעה בשיעור 54%. לאחר שהתקבלה חוות דעת ועדת רשות הוחלט שלא להפעיל את תקנה 15.

6.המערער הגיש ערעור לבית הדין לעבודה כנגד החלטה זו (ב"ל 15683-12-14), ובפסק דין מיום 22/3/15 נדחה הערעור.

7.המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 11836-04-15, כב' השופטת רונית רוזנפלד), ובית הדין הארצי אישר, בפסק דינו מיום 25/6/15, את הסכמת הצדדים לפיה יושב עניינו של המערער לוועדת הרשות ולוועדה, על מנת שיבררו את טענת המערער לפיה מקובל אצל המעסיק להעסיק עובדים לאחר פרישה במשרה מלאה. כן התבקשו הוועדות להתייחס למכתבו של הרופא התעסוקתי של רפאל וכי ככל שתמצא הוועדה כי יש ממש בטענת המערער כי מצבו הרפואי הכללי, כולל הליקוי הנפשי הוא שגרם להפחתה בהיקף משרתו, תבחן הוועדה אם חלה ירידה בהיקף הכנסותיו ובאיזה שיעור ("פסק הדין המחזיר").

החלטת הוועדה