ב"ל 6399-07-13.13 שלום מיליס נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפנינו תביעת מר מיליס שלום אשר הגיש תביעתו כנגד החלטת פקיד התביעות אשר קבע בהחלטתו כי יש לדחות את תביעת התובע להכרה בפגיעות מהן סבל במהלך עבודתו, עפ"י תורת המיקרו-טראומה.

2.הנתבע טען בכתב ההגנה כמו גם במסגרת החלטת פקיד התביעות כי אין להכיר בפגימה בברך שמאל של התובע כפגיעה בעבודה ולא התקיימה לתובע כל תשתית עובדתית למיקרו-טראומה לברך. כמו כן נטען כי אין קשר סיבתי בין הפגימה בברך לבין תנאי עבודתו וכי מדובר בתחלואה טבעית.

הנתבע הוסיף וטען כי תיאור המצב הרפואי והטיפולים כפי שמפורטים בכתב התביעה מוכחשים ואינם עולים בקנה אחד עם התיק הרפואי.

3.התובע בסביבות גיל ה- 50, עובד כ- 25 שנה כמפעיל מכונה במפעל דפרון משנת 1988 ועד היום. בתצהירו תאר התובע את אופי עבודתו כדלקמן:

"עבודה הכרוכה בפעילות פיזית מרובה, הבאה לידי ביטוי בעיקר בהרמת מיכלי צבע שמשקלם כ- 100 ק"ג, בתדירות גבוהה".

כמו כן טען התובע בתצהירו כי הוא מבצע תנועות מונוטוניות חוזרות ונשנות במשך שעות ארוכות בכל יום ומדובר בפעולות הכרוכות באותה תנועה חוזרת של הרמת מיכלי הצבע.

התובע טען כי החל לחוש כאבים בברך שמאל שהלכו וגברו ועבר ניתוח בברך שמאל בשנת 2011.

4.בעדותו בפנינו העיד התובע כי הוא מסדר ומכין את המכונה שיש בה מוטות ברזל במשקל של כ- 60 ק"ג והוא תמיד נעזר באדם נוסף להרים את המוטות, הוא מבצע זאת לכל היותר עד 12 פעמים ביום כאשר כל פעולה נמשכת בין 5 ל- 10 דקות וכל יתר הזמן הוא יושב ליד המכונה. כמו כן הסביר התובע בעדותו כי מיכלי הצבע אינם שוקלים 100 ק"ג אלא 25 ק"ג וכי הוא מרים 4 עד 6 מיכלים ליום מהרצפה ולפעמים מהמדפים.

כאשר נשאל התובע בחקירתו על אופי הכיפוף לשם החלפת המוטות, הסביר כי לעיתים מתכופף עם הברך ולעיתים עם הגב כאשר הברכיים ישרות. כמו כן הסביר כי הוא אף פעם לא עושה זאת לבד וכי יש ימים שהוא אינו מחליף את המוט.

5.לאור כל העובדות שפורטו ע"י התובע והסתירות בין עדותו בפנינו לבין התצהיר, אנו קובעים כי דין התביעה להידחות וזאת מהנימוקים הבאים:

א.די בחקירת התובע בפנינו ובשמיעת העובדות כפי שפורטו בסעיף 4 לעיל כי התובע לא עמד בתנאים הנדרשים להוכחת תביעה עפ"י תורת המיקרו-טראומה בברכיים וכי לא הייתה על ידו כל כריעה או רכינה על הברך וכן כי לא עשה פעולות חוזרות ונשנות של כריעה ו/או כיפוף הברך יחד עם משקל ובשל כך לא עמד בתנאים.

ב.כפי שנקבע בפסיקה בעב"ל 49533-12-10 על מנת שביה"ד יכיר בפגיעה במסגרת תורת המיקרו-טראומה יש צורך להוכיח קיומם של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברותם הביאה לסיכום הכולל לנזק ממשי בכושר העבודה של הנפגע.