1.התובע, בעל עסק להובלת ציוד לעבודות עפר ומשאיות, מבקש שפגיעה בכפות ידיו (CTS – תסמונת התעלה הקרפלית) תוכר כ"פגיעה בעבודה" על פי תורת המיקרוטראומה.
2.לטענת התובע, במסגרת עבודתו הוא נהג ברכב כבד ורועד, נשא שרשראות כבדות וקשר אותן לרכבים וכן הפעיל ידיות להעלאת המשאיות, מספר רב של פעמים מדי יום. בתצהירו התובע תיאר כי הוא נדרש להעמיס טרקטורים ומשאיות על המשאית שלו ולצורך כך הוא רתם את הרכב שהעמיס באמצעות שרשראות כבדות ומותחנים. מדובר בציוד בעל משקל רב הדורש הפעלה מאומצת של הידיים. עוד תיאר התובע כי לצורך תחזוקת המשאית, הוא השתמש בפטיש אויר, פטישים כבדים ובסוגי מפתחות מיוחדים. מו כן, נוסף לטרקטורים ולמשאיות, התובע העמיס ציוד נוסף כגון גלגלים רזרביים ושרשראות.
3.על פי הפסיקה, פגיעה תוכר על פי תורת המיקרוטראומה אם הוכח כי "במהלך עבודתו נגרמות למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסיבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/ 0-77 מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988)). זאת להבדיל מפעולות שונות ומגוונות (עב"ל (ארצי) 34405-01-11 סקוטלסקי – המוסד לביטוח לאומי, 2.8.11) ואף יש להבחין בין פעולות דומות לבין תנועות דומות (עב"ל (ארצי) 1012/00 שבח – המוסד לביטוח לאומי, 28.7.02).
עוד נפסק כי כאשר מדובר בפעולות שונות ומגוונות ולא בעבודה הכרוכה בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית או של תנועות זהות או דומות במהותן אחת לרעותה במהלך יום העבודה, לא הונחה תשתית עובדתית מתאימה על פי תורת המיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 2400-10-11 זוהר - המוסד לביטוח לאומי, 12.12.12).
על יסוד האמור לעיל, נפסק כי העובדה שעבודה מסוימת היא עבודה פיזית מאומצת אינה מעלה או מורידה לצורך הקביעה על פי תורת המיקרוטראומה, שאם לא כן, ניתן היה להכיר בכל עבודה מאומצת כפגיעה בעבודה (עב"ל (ארצי) 490/09 ספרוני – המוסד לביטוח לאומי, 8.11.10; עב"ל (ארצי) 47434-09-13 חקנזרי – המוסד לביטוח לאומי, 9.3.15).
לאור כל המתואר לעיל יש לבחון את עדות התובע שהיא עדות יחידה.
4.עדותו של התובע היתה כללית ביותר. כך למשל, כאשר נשאל היכן היה מעמיס את כלי הרכב שהוביל והיכן היה פורק אותם, ענה "מדן ועד אילת". כאשר נשאל שוב, הסביר שעבד בכל הארץ "איפה שהיו צריכים, הייתי". התובע אישר שיש לו רישום של כל הנסיעות, אך לא הציג אותו (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 16-21). עניין זה שוקל לחובתו, במיוחד נוכח העובדה כי התובע הוא בעל העסק בו עבד, באשר לא ניתן להבין מתוך תשובותיו מה היה סדר יומו, מה היה היקף העבודה ומידת האינטנסיביות שלה.
5.בנוסף, על פי עדות התובע, "אם הכלי במצב נסיעה, נוהגים בו. אם הכלי מושבת, מושכים את הכננת..." (שם בשורות 23-24). מכאן עולה שלא כל קריאה להובלת כלי רכב משמעותה העמסתו על גבי המשאית של התובע. כאשר התובע נשאל כמה פעמים בחודש בממוצע יצא לחלץ כלי רכב, השיב שכפעמיים - שלוש בשבוע (שם בשורות 27-28). תשובה זו אינה מתיישבת עם תשובתו של התובע לחוקר, שם השיב כי הדבר קורה בין 2 ל - 4 פעמים בחודש (עמוד 4 לחקירה, שורות 13-14). התובע לא סיפק הסבר משכנע לפער בין שתי התשובות (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 33 עד עמוד 4, שורה 3) וגם לא סיפק נתונים אובייקטיביים, כגון תיעוד ההובלות שביצע, אשר יכלו לשפוך אור על נקודה זו.
6.עדותו של התובע לגבי פעולת מתיחת השרשראות, לא נסתרה. על פי עדות זו, על מנת לחזק את כלי הרכב המובל על המשאית עליה נהג, סחב 3-4 שרשראות, אותן מתח עם מותחן בעל ידית (ראצ'ר), מארבעת הצדדים כלי הרכב. התובע ביצע פעולה דומה גם לצורך הורדת כלי הרכב מהמשאית. תיאור דומה הוצג גם לחוקר. ואולם, התובע לא מסר מהו משך הפעולה בה נדרש לבצע את תנועת המתיחה והרמת השרשראות. מתיאור סדר היום שלו, נראה כי מדובר בפעולה שנמשכה מספר דקות, מתוך יום עבודה שלם, שהרי התובע הסביר כי לאחר קשירת הרכב על המשאית, הוא עולה על המשאית ונוהג למקום אליו הוא צריך להוביל את כלי הרכב ומשך הנסיעה תלוי במרחק ובתנועה (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 8-28). אפילו אם אעריך בהערכה גסה, כי פעולת מתיחה של כל שרשרת אורכת כחמש דקות, כלומר מתיחה של 4 שרשראות אורכת כעשרים דקות, אני סבורה שאין מדובר בתדירות מספקת על פי תורת המיקרוטראומה. אדגיש כי מדובר בהערכה בלבד, באשר התובע כלל לא מסר פרטים לגבי משך אורך הפעולה הנ"ל. עוד ראוי להדגיש כי על פי עדות התובע, מדובר בפעולה שלא בוצעה מדי יום (פעמיים – שלוש בשבוע, על פי עדותו בבית הדין או פעמים ספורות בחודש – כפי שמסר לחוקר).
7.לסיכום האמור לעיל, אין ספק בלבי כי עבודתו של התובע היא עבודה פיזית מאומצת. יחד עם זאת, לא ניתן לקבל את התיאור הכללי שהתובע מסר כתשתית מספקת על פי תורת המיקרוטראומה. מעדות התובע עולה כי הוא נהג חלק ניכר מהיום, למחקרים ויעדים שלא מסר ואשר השתנו. מעת לעת נדרש להוביל כלי רכב כבדים שהושבתו ולשם כך נדרש לחברם למשאית באופן שהצריך פעולת ידיים מאומצת, אך זאת לא יותר משלוש פעמים בשבוע. אין מדובר בתיאור של ביצוע רצף של תנועות חוזרות ונשנות או תנועות זהות או דומות במהותן זו לזו, גם לא בחלק מסוים ומוגדר מיום העבודה.