ב"ל 6206-11-13 אפרים נ' המוסד לביטוח לאומי

מר אפרים שאול (להלן: "התובע") , מבקש להכיר בפגיעה בגבו ככזו הנובעת מתנאי עבודתו כפחח רכב, וזאת בהתבסס על תורת המיקרוטראומה.

התובע הועסק כפחח רכב למעלה מ-35 שנים (סע' 2 לתצהיר התובע). התובע עבד בממוצע כ-9-10 שעות ביום (סע' 2 לתצהירה). כאמור, התובע מבקש לקבוע כי התקיימו בעבודתו התנאים לבחינת פגיעתו על בסיס תורת המיקרוטראומה.

ואולם, לא שוכנענו כי קיימת תשתית עובדתית מספקת שיש בה כדי להצדיק הפניית עניינו של התובע למומחה רפואי בהתבסס על עילת המיקרוטראומה, וזאת מהנימוקים הבאים:

ההלכה בדבר התנאים להוכחת תביעה בעילת המיקרוטראומה נדונה רבות בפסיקתו של בית הדין הארצי. כדי להוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה יש להראות ביצוען של פעולות חוזרות ונשנות, דומות במהותן הפועלות בזו אחר זו על מקום מוגדר בגוף ומתבצעות באופן תכוף בעבודה, למשך פרק זמן רצוף (ראו סיכום ההלכות לאחרונה בעב"ל 577-14-11-12 המוסד לביטוח לאומי- אסתר נוח, מיום 22.12.14; להלן: "עניין נוח" עב"ל 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02).

עוד נקבע כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים',

לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" (דב"ע (ארצי) מו/64- 0 אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם) כפי שצוטט בדב"ע(ארצי) מח/77 - 0 אליעזר מזרחי- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988).

בעב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (2002), דן בית הדין הארצי בעניינו של אדם שעבד במוסך וקבע:

"לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.

עבודתו של המערער במוסך היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון 'מנועים גירים בק-אקס, גלגלים קפיצים וחלקי חילוף אחרים', בקיצור, כל ענין מיכני שבעל משאית ניגש בגינו למוסך לתיקון. אולם כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.

משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו; לפיכך, בדין נדחתה התביעה, ולא היה מקום למינוי מומחה יועץ רפואי משלא הונחה תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה.

אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד, שעבודתו על-פי טיבה אינה כרוכה במעגלי פעולות חוזרות על עצמן, יטען שיש מקום למנוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ללקוי. שינוי בהלכה שכזה חייב שיעשה בדרך של שינוי בחקיקה, ולא אחת הומלץ על ידנו להמיר את שיטת הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע שהורחבה דרך הפיקציה המשפטית של המיקרוטראומה, בשיטת 'הגדרת הסיכון'; לפיה - על המבוטח להוכיח, כי המחלה שבה לקה פקדה אותו עקב סיכון אשר לו היה חשוף בשל המיוחדות שבעבודתו".