ב"ל 60721-11-14 ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית מיום 3.11.2014, שקבעה כי המערערת לא איבדה מעל 50% מכושרה לתפקד במשק ביתה.

2.המערערת טענה, כי יש בליקוייה כדי להצדיק קביעת דרגת אי כושר בשיעור גבוה יותר, כי הוועדה התעלמה מחוות-הדעת של ד"ר מזור בתחום התעסוקתי, וכי קביעתה של הוועדה שרירותית וחסרת פירוט והנמקה.

3.מנגד, טען המשיב, כי קביעת הוועדה הולמת את שיעור הנכות הרפואית בשיעור 69%, וכי אין מקום ליתן התייחסות מנומקת לחוות-הדעת של ד"ר מזור שכן היא מתייחסת בעיקרה לעניינים רפואיים.

4.הוועדה ציינה, כי המערערת סובלת מסכרת עם סיבוכים, צרידות, הפרעות נשימה וליקוי שמיעה. מחלת הסכרת, שהיא הליקוי העיקרי ממנו סובלת המערערת, מזכה ב- 65% נכות.

הוועדה ציינה כי בהתייחס לליקוי העיקרי, הרי שלפי חוות-הדעת הנוירולוג סיבוך הנוירופטיה הנובע ממחלת הסכרת מזכה ב- 10% נכות וכי אין לסיבוך זה השפעה על התפקוד. באשר ליתר הליקויים קובעת הוועדה מדובר בליקויים בדרגה קלה. הוועדה סיכמה כי "בהתייחס לשילוב הליקויים, השפעתם המצטברת אין כל סיבה לחוסר התפקוד. יכולה לבצע את מרבית מטלת הבית למעט הקשות במיוחד, יכולה לבשל, לטפל בכביסה, לסדר את הבית, לנקות ללא נרמה והזזת חפצים כבדים". לאור האמור סיכמה הוועדה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד במשק הבית.

5.בפני הוועדה הונחה חוות-דעתו של ד"ר מזור, מומחה ברפואה תעסוקתית, מיום 15.7.13. ד"ר מזור קבע, בין היתר, כי מצבה הרפואי של המערערת גורם לתישושת כרונית, עייפות תמידית וכאבי עצב הפוגעים בתפקודה הכללי וביכולתה לנהל את משק הבית. עוד נקבע כי המצב התפקודי מספיק בעיקר לביצוע פעולות היומיום בלבד. עיון בחוות הדעת מעלה כי יש בה התייחסות לפעולות השונות המרכיבות את פעילותה של המערערת כעקרת בית.

לאור האמור – אין לקבל את טענת המשיב כי חוות-הדעת רפואית במהותה, ומשכך פטורה הוועדה מלהתייחס אליה. חוות-הדעת, על-פי הגדרת מומחיותו של נותן חוות-הדעת, כמו גם על-פי תוכנה ומהותה, היא חוות-דעת בתחום התעסוקה והתפקוד במשק הבית, ולפיכך מדובר במסמך רלוונטי ומהותי, שהיה על הוועדה להתייחס אליו, והיא לא עשתה כן.

6.לאור האמור – עניינה של המערערת יוחזר לוועדה לעררים לעניין אי כושר באותו הרכב. הוועדה תעיין בחוות-דעתו של ד"ר מזור מיום 15.7.13, ותקבע באופן מפורט ומנומק אם יש בה כדי לשנות מקביעתה באשר לכושר התפקוד של המערערת.

7.על המשיב לשלם למערערת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום.

8.הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.