ב"ל 60292-05-13 קזס יום טוב נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע הגיש תביעה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 15.8.12, הדוחה את תביעתו להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה, מהטעם שלא התקיים התנאי הקבוע בסעיף 84 א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), לפיו כושר השמיעה פחת בשיעור 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

2.התובע מבקש להסתמך על בדיקת שמיעה אשר בוצעה במכון קולות ביום 25.7.12.

על פי חוות הדעת של ד"ר מוסקוביץ, מומחה לרפואה תעסוקתית, מיום 31.10.12, הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור על פי בדיקה זו הינה בממוצע באוזן ימין - 22 דציבל, ובאוזן שמאל - 25 דציבל.

3.אין חולק כי ממצאים אלה הם בהתאם לבדיקת הולכת אויר וכי על פי מבחן הולכת עצם כושר השמיעה של התובע לא פחת בתדירויות הדיבור בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

4.התובע צירף לסיכומיו השלמה לחוות הדעת של ד"ר מוסקוביץ מיום 23.12.13, לפיה:

"לא מצאתי בתקנה המתייחסת להערכת ליקוי שמיעה, התייחסות הקובעת את הנכות אך ורק לפי הולכת עצם ולפיכך ניתן לקבוע את ליקוי השמיעה על סמך הולכת אויר. החישוב של ספי השמיעה המצויין בחוות דעתי מתאריך 31.10.12 עומד בעינו".

לפיכך מבקש התובע כי ימונה מומחה מטעם בית הדין.

5.הנתבע טוען כי דין התביעה להידחות ואין מקום למינוי מומחה רפואי משאין מחלוקת כי התובע לא עמד בתנאי הסף הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק.

6.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים אשר צורפו על ידי התובע, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

7."ההלכה המחייבת כיום, שלפיה נוהגים המוסד ובתי הדין האזוריים, היא הלכת שייביס, אשר אושרה למעשה בהלכת רוזנשטיין, ולפיה הירידה בשמיעה הנדרשת בסעיף 84א(א)(2) תיבחן על פי מבחן הולכת העצם, הבוחנת את הקשר הסיבתי שבין החשיפה לרעש מזיק בעבודת הנפגע ובין הירידה בשמיעה, ולא על פי מבחן הולכת האויר הבוחן ירידה בשמיעה מכל מקור שהוא" (עב"ל 14801-03-11, המוסד לביטוח לאומי – אברהם עובדיה, ניתן ביום 28.7.13).

8.משאין מחלוקת שהתובע לא עמד בתנאי הסף של סעיף 84א(א)(2) לחוק, אין מקום למינוי מומחה רפואי ודין התביעה להידחות.