ר' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בתיק זה מונתה מטעמו של בית הדין דר' נעון עדינה, כמומחית רפואית בתחום הנפשי. דר' נעון המציאה את חוות דעתה והשלימה אותה בדרך של מתן מענה לשאלות הבהרה שהופנו אליה.

2.בפנינו בקשה מטעם ב"כ הנתבע לפסילת המומחית, וזאת בעיקר על בסיס הטענה שהמומחית אינה מספקת תשובות לשאלות שנשאלה. על פי הנטען, המומחית מתחמקת באופן עקבי ממתן תשובות ומהתעמתות עם השאלות שנתבקשה להשיב עליהן.

כמו כן נטען, כי קביעות המומחית אינן אחידות, רצופת חוסר הגיון ואינן מניחות את הדעת.

3.בתגובתו לבקשה, התנגד ב"כ התובעת לבקשה מנימוקים שונים, שעיקרם שב"כ הנתבע אינה מעלה עילות לפסילת המומחית.

דיון והכרעה

4.בהנחיות שהוצאו מטעמה של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת (בדימוס) נילי ארד, בעניין מומחים יועצים רפואיים, נקבעה, בין היתר, בהקשר בו עסקינן, ההנחיה הבאה -

"מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למינוי מומחה אחר דומים לטעמים בגינם מחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש. בין הטעמים למינוי מומחה אחר: ככל שבית הדין מוצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; ככל שהמומחה מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; ככל שנפל פגם אישי במומחה; או מטעם אחר שיירשם.

באותם מקרים בהם נמצא, מתוך חוות דעת המומחה ועל פי החומר הרפואי, כי העובדות שנקבעו על ידי בית הדין אינן מדויקות, אל לו לבית הדין לפסול את המומחה אלא עליו לשקול תיקון המסכת העובדתית על סמך חוות דעת המומחה.

מונה מומחה אחר, לא יזדקק עוד בית הדין לחוות דעתו של המומחה הראשון" (סעיף 18 להנחיות).

במאמרו של נשיא בית הדין הארצי, כב' השופט (בדימוס) אדלר, נאמר כי פסילת מומחה הנה צעד חריג שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום" (ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה, המשפט ב' 199).

סיבות אפשריות לפסילת חוות דעת: כאשר חוות הדעת של המומחה מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין, כאשר מתברר שהמומחה נוהג לתת חוות דעת לנתבע, כאשר חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית לא נכונה, או כאשר המומחה אינו מוכן להשיב על שאלות הבהרה או אינו מסוגל להשיב עליהן, כמו במקרה בו עזב את הארץ (ראה למשל עבל 156/09 יוסף חיון - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 27.01.10; עבל 421/09 המוסד לביטוח לאומי - יעקב בן סימון, ניתן ביום 08.03.10).