התובעת הגישה תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה ביום 8.2.2015. לצורך זכאות התובעת נבדק מעמדה ולאחר ביצוע חקירה במהלכה לא נמצאה בבית הוריה בו היא מתגוררת. בעקבות כך נשללה תושבות התובעת החל מיום החקירה – 12.4.2016 וזאת על סמך המסקנה, כי התובעת עברה לגור עם בעלה מחוץ לתחומי ישראל עוד זמן ניכר לפני כן ושם נמצא מרכז חייה ולא באילת.
התובעת היא אם לשלוש בנות, הבכורה היא בת 4 שנים. מאז הגיעה לגיל 3 עברה התובעת להתגורר יחד עם משפחתה בישראל. אביה של התובעת התגורר עד אז בשטחים ובשל שיתוף הפעולה שלו עם הצבא, והסכנה לחייו קיבלה המשפחה מעמד של תושבים.
התובעת נישאה בשידוך לקרוב משפחה בשנת 2011, המתגורר ביריחו. בתחילה התובעת עברה לגור ביריחו אולם בשל התנכלות לבני המשפחה, חזרה התובעת להתגורר בבית הוריה באילת. בעלה של התובעת אינו רשאי להיכנס לארץ ועל כן במשך השנים נפגשו בני הזוג בדירה ביריחו ולאחר מכן בבית הוריו של הבעל בשכם, בדירה בת 3 חדרים.
עיקר המחלוקת בתיק כאמור נוגעת למשך הזמן בו שוהה התובעת עם בעלה וילדיהם בשכם.
התובעת טוענת כי מרכז חייה הינו בישראל והיא נוסעת מעת לעת לבקר את בעלה למשך מספר ימים. התובעת מתגוררת בחדר אחד בדירת הוריה, ביתה הגדולה נמצאת בגן, היא מנהלת חשבון בנק בישראל, ויש לה חברות רבות בישראל. במועד ביקור החוקר בביתה, התובעת נסעה כדי להביא את אישור הכניסה לישראל של בעלה לצורך התביעה להבטחת הכנסה. לבד מכך התובעת לא נמצאת יותר מעשרה ימים בחודש אצל בעלה.
הנתבע טוען כי בהתאם לעדות התובעת הדירה בשכם מתאימה למגורי זוג עם ילדים בשונה מהחדר בו היא מתגוררת לטענתה עם ילדיה בבית הוריה באילת. העדים שהובאו מטעם התובעת לא יכולים להעיד באופן ודאי כי התובעת מתגוררת במרבית ימות השבוע בדירה.
מעדות אבי התובעת בפני חוקר המוסד עולה כי מרבית הזמן התובעת נמצאת בשכם, וגם אם אין לקבל את העדות בשל פגמים לכאורה בגביית העדות, הרי שמעדותו בפני בית הדין עולה כי מרבית הפרטים בהודעה זהים לאמור בעדות. גרסאות בני המשפחה בקשר לביקורי התובעת בשכם היו שונות ומגוונות ולכך יש להוסיף כי בביקור בבית התובעת לא נמצאו מסמכים המלמדים שהיא גרה שם. עוד נטען כי ביתה של התובעת הנמצאת בגן אינה יודעת עברית והדבר תמוה כאשר ילדים קטנים קולטים שפה.
בכל אלו יש ללמוד כי התובעת אינה תושבת ישראל לפחותמ-12.4.2016.
הכרעה
על פי ההלכה הפסוקה, הנטל להוכחת תושבות מוטל על הטוען לקיומה. במקרה בו הטוען לגמלה נושא בתעודת זהות ישראלית, עובר הנטל לנתבע – המוסד לביטוח לאומי להוכיח, כי הוא אינו תושב ישראל. ככל שהטוען לתושבות מודה כי עזב את הארץ או כשבית הדין משתכנע כי הוא אינו מתגורר דרך קבע בישראל, עובר הנטל לתובע להוכיח מגורי קבע בישראל (עב"ל (ארצי) 644/08 חרחש אלהאם – המוסד לביטוח לאומי (19.10.2009).
בשים לב לכך שהתובעת מחזיקה בתעודת זהות ישראלית הרי הנטל להוכיח בתיק זה, כי התובעת אינה תושבת ישראל מוטל על הנתבע. על כן נבחן את הראיות בעניין זה כפי שהיוו בסיס להחלטת הנתבע.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.