ב"ל 55344-05-14 ג' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 31/3/14 ("הוועדה"), אשר דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בהחלטתה קבעה הוועדה כי חלה החמרה במצבו של המערער ונכותו היציבה הינה בשיעור 19% מיום 10/9/13 ("ההחלטה").

2.הוועדה התכנסה ביום 31/3/13 לדון בערר המערער, בהרכב מומחה לרפואת אף אוזן גרון, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לרפואת פה ולסת. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, והתייחסה לבדיקת ברה מיום 23/2/14 ולבדיקות שמיעה שונות המצויות בתיקו הרפואי של המערער. לאחר שהקשיבה לתלונות המערער, ערכה לו בדיקה קלינית וציינה כי התופיות תקינות. המערער אובחן כסובל מ"חבלה אקוסטית עם טנטון קבוע".

הוועדה הסבירה כי עקומת השמיעה אינה דומה בצורה קלאסית לנזק אקוסטי כרוני, אך קיים גם גורם של חשיפה לרעש מזיק. לפיכך, הגיעה הוועדה למסקנה כי חלה החמרה במצב שמיעתו של המערער, וקבעה לו נכות כדלקמן: 10% נכות לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(II) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 בגין טנטון קבוע. וכן 15% נכות לפי פריט ליקוי 72(1)(ד4) בגין ליקוי שמיעה. מנכות זו ייחסה הוועדה 2/3 לחשיפה לרעש מזיק בעבודה, ואילו 1/3 מהנכות ייחסה הוועדה למקור תחלואי, לרבות גילו של המערער, ובשים לב לצורת האודיוגרם. למערער נקבעה, אפוא, נכות יציבה בשיעור 19% בתחולה מיום 10/9/13.

טענות הצדדים

3.טענת הערעור העיקרית היא ששגתה הוועדה עת ייחסה 1/3 מהנכות בגין ליקוי שמיעה לתחלואת גיל. המערער תומך טיעוניו בחוות דעתו של פרופ' ברוורמן מיום 11/4/14, אשר סבר כי אין הצדקה להפחית מנכותו בגין מצב תחלואתי.

4.לטענת המשיב, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה; ההחלטה מנומקת ומפורטת כדבעי; מסקנת הוועדה תואמת את הממצאים הרפואיים; הוועדה התייחסה לכל המסמכים הרפואיים הדורשים התייחסות.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

בכל הנוגע לקביעותיה המקצועיות של הוועדה הרפואית לעררים, כלל ידוע הוא כי בית הדין לעבודה אינו נוטה להתערב בהן, כל עוד לא נפל בהליך פגם של ממש. ההכרעה בשאלה כיצד תקבע הוועדה את ממצאיה – על אלו בדיקות תסמוך וכיצד תשקלל את כלל הממצאים – היא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה, ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי.

6.אמנם המערער צירף לערעור חוות דעת של מומחה אף אוזן גרון, פרופ' ברוורמן, בה הוא מציין, בין היתר, כי המערער "עבד ברעש עד שנת 2013 וחלה הרעה במצב שמיעתו ואין לו מחלות רקע או גיל מופלג המצדיק הורדת מצב קודם". אולם, חוות דעת זו היא מסמך מאוחר להחלטת הוועדה נשוא הערעור, ולכן ברור מדוע אין התייחסות של הוועדה למסמך זה. לאור האמור, לא מצאתי לנכון להידרש לחוות הדעת.