לפניי ערעור על החלטת הוועדה רפואית לעררים (ניידות) מיום 25/12/13 (להלן: "הוועדה" ו"החלטת הוועדה"), אשר דחתה את ערעורו של המערער וקבעה כי המערער אינו זכאי לגמלת ניידות, שכן השיתוק ממנו הוא סובל אינו ממקור אורגני וליקוי זה אינו נכנס לגדר רשימת הליקויים הכלולה בהסכם בדבר גמלת ניידות מיום 1/6/1977 (להלן: "הסכם הניידות").
מבוא
המערער, יליד 1961, מרותק לכסא גלגלים. כעולה ממסמכים שצורפו לערעור, המערער מוכר כבעל נכות רפואית צמיתה בשיעור 80% וזכאי לקצבת נכות בשיעור 100% ולקצבה מירבית בענף שירותים מיוחדים.
ועדה רפואית לעררים מיום 14/7/09 קבעה כי המערער אינו זכאי לגמלת ניידות היות ולשיטת אותה ועדה הסכם הניידות אינו כולל שיתוקים על רקע שאינו אורגני (נפשי). על החלטה זו מיום 14/7/09 הגיש המערער ערעור. בפסק הדין מיום 3/11/10 הורה בית הדין על החזרת עניינו של המערער לוועדה (להלן: "פסק הדין הראשון"). כבוד הנשיאה לקסר ציינה בפסק הדין, בין היתר, את הדברים הבאים:
" הועדה הרפואית אמורה להציג בפני בית הדין את התמונה הפיזיולוגית העדכנית של המערער ולתת לבית הדין תמונה מדוייקת לגבי יכולת הניידות שלו. משהועדה מצאה כמצוטט לעיל כי המערער אכן חסר יכולת ניידות בפועל, לא מצאתי להבדיל בינו לבין כל נכה אחר, שאף הוא חסר יכולת ניידות כאמור ואשר לגביו מופעל הסכם ניידות.
אין בהסכם הניידות כל התייחסות המוציאה מן הכלל את המערער דנן, עקב המקור לליקוי שהוא סובל ממנו. יש לזכור כי בפרשנות הסכם הניידות, על בית הדין לנקוט בפרשנות המטיבה עם המבוטח.
בנסיבות כגון דא – רשאי כמובן המשיב להעניק למערער אחוז מוגבלות זמני ולבחון את מצבו בתכיפות, בהתאם.
אשר על כן – הערעור מתקבל. החלטת הועדה הרפואית מיום 14/7/09 מבוטלת בזאת. עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים, על מנת שתשקול בשנית את עמדתה, לאור ההנחיות כאמור לעיל. הועדה תבדוק שוב את המערער ואם תמצא כי הוא אכן חסר כושר ניידות מבחינה פיזיולוגית, תעניק לו אחוז מוגבלות בניידות בהתאם לרשימת הליקוים".
משהוועדה הרפואית לעררים שהתכנסה ביום 18/1/11 לא פעלה בהתאם לפסק הדין הראשון הוגש ערעור נוסף ע"י המערער, אשר נדון בתיק ב"ל 26266-02-11. ביום 23/6/11 ניתן פסק דין נוסף, ע"י כבוד הרשמת קרן כהן (כתוארה אז), המורה על השבת עניינו של המערער לוועדה, בהרכב חדש, על מנת שתפעל בהתאם להוראות פסק הדין הראשון (להלן: "פסק הדין השני").
בעקבות פסק הדין השני התכנסה ביום 16/8/11 ועדה לעררים אשר קבעה, בין היתר, כי לא ניתן לשלול קיומו של ליקוי אורגני מינורי, כאשר עיקר הנכות נובעת מהמרכיב הנפשי קונברסיבי. הועדה קבעה למערער 50% מוגבלות בניידות לפי סעיף א-7-ב-2 חלקי יציב.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.