פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

האם שמיעתה של חשבת שכר נפגעה כתוצאה מעבודתה במפעל – זוהי הסוגיה העומדת להכרעת ביה"ד.

1. ביום 06.02.21 קבענו כי הונחה תשתית עובדתית לפגיעה בשמיעתה של התובעת על פי תורת המיקרוטראומה.

    

2. וזו התשתית העובדתית שנקבעה:

    

   א.התובעת עבדה בחברת "אגן מפעלי הנדסה (1988) בע"מ" כחשבת שכר ומנהלת חשבונות ראשית משנת 1994 ועד לשנת 2016.

   ב.התובעת הייתה חשופה לאורך כל יום עבודתה לרעש ממכונה לחיתוך פחים "סליטר" (להלן: "המכונה").

   ג.התובעת עבדה במשרדים מעל קומת הייצור, לא מדובר בקומות אלא בחלל.

   ד.ע"פ דו"ח בדיקה תעסוקתית משנת 2014, המכונה מפיקה רעש בעוצמה של 97.6 דציבל, העונה להגדרת "רעש מזיק", ברם אין מידע באשר לעוצמת הרעש שאליו נחשפה התובעת במשרד בתקופה הרלוונטית.

   ה.יצוין כי בשנת 2016 הותקן במכונה משתיק קול שהפחית את עוצמת הרעש של המכונה ובשנת 2020 נערכה בדיקה ע"י בודק מוסמך, לפיה כיום עוצמת הרעש שאליו נחשף עובד במשרד שבו ישבה בעבר התובעת היא 80.18 דציבלים כאשר החלון פתוח ו-75.18 דציבלים כאשר החלון סגור.

   ו.התובעת סובלת מירידה בשמיעה ומטנטון דוּ צדדי.

    

3. ביום 17.02.21 מינה בית הדין את ד"ר יעקב פלוטקין כמומחה רפואי מטעם ביה"ד.

    

4. ואלו השאלות שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו:

    

   א. שאלה:

   האם על פי בדיקות השמיעה נחשפה התובעת לרעש מזיק?

    

   תשובה:

   כן, עפ"י בדיקות השמיעה התובעת נחשפה לרעש מזיק. פרוט בתשובה ב'.

    

   ב. שאלה:

   האם יש קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובלת התובעת לבין חשיפתה לרעש כמתואר בעובדות המקרה?

    

   תשובה:

   כן, יש קשר בין ליקוי השמיעה שאובחן אצל התובעת לבין חשיפתה לרעש כמתואר בעובדות המקרה. ליקוי השמיעה התחושתי עצבי הדו צדדי דמוי הכף הרחבה, בתדרים שמעל 500 הרץ בבדיקת השמיעה מ 15.9.16 (מהשנה בה פרשה התובעת מעבודתה באגן מפעלי הנדסה בע"מ) משקף חבלות רעש מזיק על פני תקופת עבודה של 22 שנים.

    

   ג.שאלה:

   האם כושר שמיעתה של התובעת בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים?

    

   תשובה:

   בבדיקת השמיעה האחרונה מבחינה כרונולוגית שהועמדה לעיוני דהיינו הבדיקה מ 15.9.16 (והמפורטת ביותר מבין הבדיקות) כושר שמיעתה של התובעת באוזן ימין פחתה בלמעלה מ 20 דציבל בתדרים 1000 ו 2000 הרץ (בשנים משלושת תדרי הדיבור), באוזן שמאל השמיעה פחתה בלמעלה מ 20 דציבל בשלושת תדרי הדיבור (1000,500 ו 2000 הרץ).

    

    

    

    

   ד.שאלה:

   לאור פניות התובעת ותלונותיה באשר לטנטון על פי החומר הרפואי, האם היא סובלת מרעש תמידי באוזניים אשר נגרם עקב חשיפה לרעש מזיק?

    

   תשובה:

   מתועדות רק שתי פניות של התובעת באשר לטינטון. מומחה האף, אוזן וגרון ממכבי שירותי בריאות ד"ר אלכסנדר קסלר רשם ב 15.8.16 בסעיף תלונות/סיבת הפניה טיניטוס וירידה בכושר השמיעה, באבחנה נרשם: TINNITUS ו HEARING LOSS SENSORINEURAL . בביקור נוסף אצל ד"ר קסלר ב 14.11.16 בסעיף תלונות / סיבת הפניה נרשם טיניטוס ובאבחנה נרשם TINNITUS. על סמך שני ביקורים בלבד לקראת פרישתה של התובעת מעבודתה ( או לאחר מכן ? תאריך פרישתה המדויק לא נמסר לי ) לא ניתן לקבוע שהרעש באוזניה תמידי וכי הוא נגרם עקב חשיפה לרעש מזיק.

    

   ה.שאלה:

   האם כושר שמיעתה של התובעת בתדירויות הגבוהות (ממוצע של 3,000 ו- 4,000 מחזורים לשנייה) פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים?

    

   תשובה:

   כן, כושר שמיעתה של התובעת בתדר הגבוה 3000 הרץ פחת בשיעור של למעלה מ 25 דציבל בשתי האוזניים, ב 4000 הרץ המוליכות העצבית (המשקפת את שמיעת שבלול האוזן הפנימית, השבלול הינו האיבר הנפגע מחבלות רעש מזיק) נותרה תקינה בשתי האוזניים.

    

5. התובעת ביקשה להפנות שאלת הבהרה וביה"ד נעתר לבקשה (הנתבע לא התנגד לשאלת ההבהרה שהתבקשה).

    

6. וזו שאלת ההבהרה שהופנתה למומחה והתשובה שנתקבלה ממנו:

    

    

    

    

   שאלה:

   בחוות דעתך ציינת כי קיימות רק שתי פניות של התובעת באשר לטנטון (רישום מ-15.8.16 ורישום נוסף מ- 14.11.16). מצורף תיעוד ביקור נוסף מיום 22.1.16, ד"ר קסלר, ובו ניתנה הפניה לשיקום שמיעה מסיבת: "ירידה בשמיעה, טנטון".

   כמו כן מצורפת בדיקת שמיעה מ- 20.1.16 אשר במסגרתה צוינה באנמנזה: "..טנטון. עובדת במפעל ליד מכונה רועשת.. תחושה של משהו מציק מתקשה לישון בלילה..". יצוין כי בעת עריכת הרישומים מינואר 2016 עדיין עבדה התובעת ברעש מזיק.

   האם יש בכך כדי לשנות את דעתך בעניין הטנטון?

    

   תשובה:

   עומדים לנגד עיניי סעיף 84 א של חוק המל"ל - בפרט סעיף 84 א ( ב ) - והעובדה שעבודת התובעת במפעל פסקה בפועל בתאריך 18.5.2016.

   מתוך עיון מחדש בכרטיסה הרפואי של הגב' ציפורי במכבי שירותי בריאות עולה, כי על ירידה בשמיעה התלוננה לראשונה ב 29.11.2000, בדיקת השמיעה עם הליקוי התחושתי עצבי הדו צדדי תוארה ע"י מומחה האף, אוזן וגרון ד"ר ראובן גרטלר בתאריך 5.11.2001 אשר ציין " אין הפרעות נוספות ". ב 19.6.2008 רשם ד"ר גדעון רדושקביץ " ידוע על ליקוי שמיעה " ותלונה דומה דהיינו " חשד לליקוי שמיעה " נרשמה ע"י מומחה האף, אוזן וגרון ד"ר מיכאל שטראוס ב 4.7.2010. באף אחד מהביקורים המרפאתיים הנ"ל לא דווח על טינטון.

   בחצי השנה האחרונה טרם פרישת הגב' ציפורי מעבודתה תועדו חמישה ביקורים אצל מומחה האף, אוזן וגרון ד"ר אלכסנדר קסלר, המועדים הינם 27.11.15, 22.1.16, 18.3.16, 20.3.16 ו 5.5.16 אין איזכור של טינטון באף אחד מחמשת ביקורים אלה.

   גם בהפנייתו של ד"ר קסלר לבדיקת שמיעה מ 22.1.16 בסעיף תלונות נרשם רק " ירידה בכושר השמיעה " ואילו בסעיף הבדיקה הדרושה וסיבת ההפנייה נרשם בנוסף ל" ירידה בשמיעה " גם " טינטון ". תמוהה בעיניי העובדה שבדיקת השמיעה מ 20.1.16 נושאת תאריך של יומיים טרם בדיקתו של ד"ר קסלר, ככלל בדיקות שמיעה מתבצעות ביום בדיקת רופא האף, אוזן וגרון המפנה או בימים שלאחר מכן ( ולא להפך כמו במקרה הנוכחי ). מכל מקום בסעיף רקע/אנמנזה רשמה קלינאית התקשורת הבודקת אורלי גורודסקי " לאחרונה מרגישה לקות שמיעה בימין, טינטון, עובדת במפעל ליד מכונה רועשת, לא היו דלקות אוזניים בשתי האוזניים. תחושה של משהו מציק. מתקשה לישון בלילה. מרגישה הרעה לאחרונה. במשפחה אין לקות שמיעה גנטית ".

   למעשה טרם סיום עבודתה של הגב' ציפורי במפעל תועדה פנייה בודדת בלבד אל רופא גם בשל תלונת טינטון, קימת גם הערתה תוך יומיים של קלינאית תקשורת בענין הטינטון. לא ברור האם רק הטינטון גרם לגב' ציפורי לקושי לישון בלילה. אף לא תועדו שום תלונות אופייניות לטינטון טורדני כגון אי שקט במהלך היום, חוסר ריכוז, עצבנות, טינטון המפריע לשמיעה, יקיצות מהשינה עקב טינטון ועוד. יתרה מכך, כמפורט לעיל בשלושת הביקורים הנוספים אצל מומחה האף, אוזן וגרון ד"ר קסלר לאחר ה 22.1.16 תלונת הטינטון לא הוזכרה. עד מועד פרישתה מהעבודה לא בוצע שום ניסיון טיפולי בטינטון.

   לאור כל הנ"ל אני דבק בעמדתי כי אין להכיר במקרה זה בטינטון כטינטון ( רעש ) תמידי באוזניים.

    

7. עם הגשת סיכומי התובעת, ביקשה התובעת להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה. בית הדין נעתר לבקשה חרף העובדה כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב וזאת מאחר ששאלות ההבהרה עשויות לתרום להבהרת חוות הדעת או השלמתה.

    

8. ואלו שאלות ההבהרה הנוספות שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו:

    

   1. שאלה:

   בתשובותיך ציינת כי לא ברור כיצד בדיקת השמיעה קודמת לביקור אצל המומחה. תשומת לבך מופנית לכך כי בדיקת השמיעה בוצעה עקב הפניה מ- 27.11.15 (ראה רישום מיום זה). הבדיקה בוצעה בפועל בתאריך 20.1.16 ויומיים לאחר מכן חזרה התובעת אל המומחה בתחום הא.א.ג עם תוצאות הבדיקה. על פי הרישום ביום הביקור מופנית התובעת לשיקום שמיעה ולא לבדיקת שמיעה. האם יש בכך כדי לשנות את אמירתך בעניין היפוך סדר הזמנים?

    

   תשובה:

   נכון, ההפניה לבדיקת שמיעה ניתנה ב 27.11.15 והבדיקה בוצעה ב 20.1.16.

    

   2. שאלה:

   האם הנך מסכים כי העובדה שהאבחנה בדבר טנטון ברישום הביקור מיום 22.1.16 נעשתה על ידי הרופא בחלק של סיבת ההפניה ולא בחלק התלונות הינו עניין טכנאי אשר לתובעת אין שליטה עליו בעת הביקור מול הרופא?

    

   תשובה:

   בודאי שלתובעת יש שליטה על מסירת תלונותיה לרופא אך אין לה שליטה על האופן בו הרופא מעלה בכתב את התלונות.

    

   3. שאלה:

   בחוות דעתך ציינת כי לא בוצע כל ניסיון טיפולי בנושא הטנטון אולם על פי התיק הרפואי ודו"ח הנפקת תרופות המצ"ב נרשם כדלקמן:

   בתאריך: 22.1.16 נרכשה תרופה שרשם ד"ר קסלר בשם ALPRALID.

   בתאריך 6.5.16 נרכשה תרופה שרשם ד"ר קסלר בשם XANAGIS.

   בתאריך 17.8.16 נרכשה תרופה שרשם ד"ר קסלר LORIVAN.

   האם הנך מסכים כי תרופות אלו הינן בגדר טיפול תרופתי מרגיע המתאים לטנטון טורדני? אם כן – האם יש בכך כדי לשנות את מסקנתך בעניין הטנטון?

    

   תשובה:

   את שתי התרופות הנפוצות והמקובלות ביותר בעזרתן אנו הרופאים מנסים להקל את הטינטון קריSTUNARONE וAGISERC לא נרשמו לתובעת. שתי התרופות ALPRALID I XANAGIS הינן ממשפחת הBENZODIAZIPINE וההתוויות העיקריות לטיפול באלה הינם פחדים, מתח, דיכאון ופאניקה קרי תופעות של בריאות הנפש. פירוט בהמשך בתשובה מס' 4. מכל מקום בביקורים אצל ד"ר קסלר ב 22.1.16 וב 5.5.16 ( ולא ב 6.5.16 ) צוינה רק ירידה בשמיעה ולא טינטון, הטיפול התרופתי המרגיע ניתן להערכתי מסיבות שתפורטנה בתשובה מס' 4.

   ה LORIVAN נרשם לתובעת שלושה חדשים אחרי תום עבודתה במפעל הנ"ל. עפ"י פעמיים בלבד של טיפול תרופתי מרגיע כמפורט בשאלה מס' 3, זאת בנוסף לכל הפירוט בפסקה האחרונה בתשובתי לביה"ד מ 4.6.2021 אני סבור שאת הטינטון במקרה זה לא ניתן לסווג כטינטון קבוע. פירוט נוסף בתשובה מס' 5.

    

   4. שאלה:

   בחוות דעתך העלית ספק בכך שתלונת התובעת מיום 20.11.16 בעת ביצוע בדיקת שמיעה, כי היא מתקשה לישון בלילה – הינה עקב הטנטון. האם הנך מסכים כי תלונה מתועדת זו נמסרה על ידי התובעת לקלינאית תקשורת בעת ביצוע בדיקת שמיעה, יחד ובאותו רצף עם תלונה על לקות שמיעה, חשיפה לרעש תחושה מציקה באוזן וכו' ולא בפני פסיכיאטר או פסיכולוג ואם כן – האם אין הדבר תומך בהיות התלונה קשורה לנושא הטנטון דווקא להבדיל מסיבות אחרות?

    

   תשובה:

   תלונת הטינטון נמסרת בדרך כלל או לרופא/ת אף, אוזן וגרון או לרופא/ת המשפחה, לא לפסיכיאטר ולא לפסיכולוג.

   מתוך עיון בכרטיסה הרפואי של התובעת במכבי שירותי בריאות עולה כי כבר ב 20.2.04 תעדה רופאת המשפחה ד"ר אנדריאה פולאק בסיבת ההפנייה "בזמן האחרון שוב עייפות יתר, חולשות, אירועים של DIZZINESS, זקוקה הרבה לשינה". ב 29.1.15 תיעדה ד"ר פולאק "הפרעה בשינה, חולשה, מצב נפשי קשה של התעללות מילולית ופיזית במקום העבודה כולל הטרדה מינית", נרשמה לה תרופה מבריאות הנפש בשם CIPRALEX, התרופה נרשמה לה עוד שבע פעמים עד מועד פרישתה מהעבודה.

   ב 11.2.15 רשמה הרופאה המטפלת "סימנים של מתח נפשי", טינטון לא הוזכר.

   ב 18.5.16 נרשם "בצהרים היה אירוע קשה בעבודה". ארבעה ימים אח"כ ציינה ד"ר פולאק כי "באותו היום ( 18.5.16 ) נתקפה מילולית ואגרסיבית במקום עבודתה, מאז סובלת ממצבים של בילבול, בעיקר במקום ( ? ), תחושה של לחץ פנימי גדול " והופנתה להתייעצות פסיכיאטרית שבמסגרתו טופלה בין היתר ב ALPRALID ( שאלה מס' 3 ).

   בעקבות האירוע מתאריך 18.5.16 פרשה התובעת מעבודתה. אני רואה בכל ההתרחשות לעיל סיבה הרבה יותר סבירה - קרי נפשית - לתלונת הטינטון מאשר החשיפה לרעש במקום העבודה.

   5. שאלה:

   האם תסכים כי כאשר אדם היה חשוף לרעש מזיק במשך שנים עם ביטוי בבדיקות שמיעה, בהעדר גורמי סיכון אחרים בתיק הרפואי או בעיות רפואיות אחרות כגון סכרת, גידולים ועוד, ההסתברות הגבוהה ביותר היא כי זהו גם מקור הטנטון? אם לא אנא נמק.

    

   תשובה:

   אכן כן קיים כאן גורם סיכון אנדוגני, התורם את חלקו להאצת תהליך הזדקנות הטבעית של האוזן הפנימית, קרי ה PRESBYCUSIS כפי שיכול להופיע אצל אישה בעשור הששי לחייה. הכוונה לרמת שומנים ( כולסטרול במקרה זה ) גבוהה בדם המאיצה את התהליך הפרסביקוטי הנ"ל. ליקוי שמיעה תחושתי עצבי עם או בלי טינטון הם מאפייניו. רמת ליפידים ( שומנים ) גבוהה בדמה של התובעת מוזכרת כבר ב 21.9.09, מוזכרת שוב כ HYPERCHOLESTEROLEMIA ב 23.6.10 , ב 3.3.11 ועוד, מפורטות גם תרופות מקבוצת הסטטינים שנרשמו לתובעת כטיפול ברמת השומנים הגבוהה בדמה.

    

   בסיכום כותב המומחה: 

    

   "אני רואה את תלונת הטינטון במקרה זה כחלק ממצב דחק, מבעיה נפשית מוכחת שפגעה באיכות חייה של התובעת ( עקב הטרדה אגרסיבית מילולית ופיזית במקום עבודתה ). הטינטון במקרה זה נתרם גם ע"י תהליך ההזדקנות הטבעי של האוזן הפנימית המואץ ע"י רמת כולסטרול גבוהה בדם, זה אינו טינטון מושרה רעש תעסוקתי מזיק."

    

9. טענות הצדדים

    

   טענות התובעת

    

   1. המומחה קבע כי התובעת נחשפה לרעש מזיק וכי קיים קשר סיבתי רפואי בין ליקוי שמיעתה של התובעת לבין חשיפתה לרעש על פני 22 שנים.

       

   2. המומחה שלל קשר סיבתי בין הטנטון ממנו סובלת התובעת לבין החשיפה לרעש מאחר שתועדו 2 פניות בלבד: 15.8.16, 14.11.16.

       

   3. המומחה התקבע בדעתו גם כאשר הוצגו בפניו מסמכים ולא שינה עמדתו כשהופנה לתיעוד ביקור נוסף מיום 22.1.16, שבו הופנתה התובעת לשיקום שמיעה בעקבות בדיקת שמיעה עקב הפנייה מיום 27.11.15, ובדיקת שמיעה מיום 20.1.16.

       

   4. המומחה לא שינה דעתו חרף התיעוד הרפואי שהוצג לו.

       

   5. המומחה מייחס חשיבות לחלק של סיבת ההפניה לביקור מיום 22.1.16 ולא לחלק התלונות. לתובעת אין שליטה על האופן בו נרשמו הדברים וברובריקה בה נרשמה.

       

   6. לתובעת ניתן טיפול תרופתי לטנטון (צורף דו"ח הנפקת תרופות) ולכן טענתו של המומחה כי לא בוצע ניסיון טיפולי אין לו ביסוס.

       

   7. חרף העובדה כי התובעת קיבלה טיפול תרופתי כנגד הטנטון ע"י רופא א.א.ג, בחר המומחה לקבוע כי מדובר בטיפול על רקע נפשי. אך טעות בידי המומחה, רופא א.א.ג אינו נותן טיפול נפשי. תרופות אלו מרגיעות את תופעת הטנטון.

       

   8. ברישומים של הא.א.ג אין כל תיעוד לבעית נפשיות וכי התובעת טופלה בתרופות אחרות לגמרי בתחום הנפשי.

       

   9. המומחה לא הזכיר בחוות דעתו הראשונית ובתשובותיו לשאלות הבהרה את הנושא הנפשי.

       

       

   10. המומחה מעלה ספקות ביחס לתלונת התובעת בפני קלינאית התקשורת מיום 20.1.16 כי היא מתקשה לישון ותחושה מציקה באוזן.

        

   11. התלונה בפני קלינאית התקשורת בדבר קשיי שינה קשורה לטנטון.

        

   12. המומחה קובע כי התובעת נחשפה לרעש מזיק על פני שנים רבות ולכן לשיטת התובעת, קיימת הסתברות גבוהה כי זהו גם מקור הטנטון.

        

   13. המומחה מייחס את בעיית הטנטון לאירוע שאירע לתובעת (5/16) בעבודתה ושהוכר כפגיעה בעבודה, אך האירוע אירע לאחר התלונות על אודות הטנטון (11/15, 1/16).

        

   14. הטנטון תועד לפני שהתובעת חדלה לעבוד ונעשו על ידה פניות חוזרות ונשנות עקב הטנטון.

        

   15. יש לקבל את חוות דעתו של המומחה בעניין לקות השמיעה ולסטות ממנה בעניין הטנטון, כיוון שיש לכך הצדקה עובדתית. המומחה התקבע בחוות דעות המקורית בניגוד לתיק הרפואי והעובדות.

        

   16. על פי פסיקת ביה"ד הארצי המבחן לבדיקת האותנטיות של התלונות בעניין הטנטון הוא גמיש ולא קשיח (עב"ל 31583-06-10 המל"ל – גנאים פהד, ניתן ביום 27.6.12).

        

   17. התובעת עותרת לקבל את התביעה ולהכיר בפגיעה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה.

        

        

       טענות הנתבע

        

       1. הנתבע חוזר על האמור בסיכומיו בטרם מונה מומחה רפואי.

           

       2. התובעת מתבססת על חשיפתה לרעש שהופק ממכונת הסלייטר שהייתה סמוכה למשרדה (על פי הבדיקה של שנת 2014, בגובה של 97 דציבל), ואשר הרעש ממנה הוקטן בשנת 2016 עקב הרכבה של חלק במכונה וירד ל- 82.4 דציבל. על פי בדיקת הרעש שנערכה בשנת 2014, מצא הבודק כי התובעת לא נחשפה לרעש מזיק בשל המרחק והגובה שבהם מצוי משרדה של התובעת.

           

       3. הנתבע מעלה טענות נוספות באשר להחלטת ביה"ד בטרם מינוי המומחה: ביה"ד הוסיף 14 דציבלים לחוות הדעת של המומחה אך לא היה לכך מקום כיוון שהבודק הסתמך על בדיקות הרעש משנת 2014, טרם השתקת המכונה כאשר המכונה הפיקה רעש של 97 דציבלים.

           

       4. הבודק חישב את עוצמת הרעש במשרדה של התובעת תוך שהוא הסתמך על רעש משוקלל של 99.266 דציבל, אך נוכח המרחק של משרדה של התובעת קבע כי התובעת נחשפה ל- 80.18 דציבל בלבד.

           

       5. ביה"ד מתבקש לשקול שוב את החלטתו למינוי מומחה ולקביעה כי התובעת נחשפה לרעש מזיק.

           

       6. הנתבע אינו חולק על חוות הדעת אך היא מבוססת על נתון לפיו התובעת נחשפה לרעש מזיק. לא נפל פגם בחוות הדעת ואין נימוק המצדיק סטייה ממנה. המומחה הסתמך על העובדות שהונחו לפניו.

           

       7. הנתבע עותר לדחיית התביעה.

           

           

          הכרעה

           

          1. לאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה, בתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה ובמסמכים שהוגשו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

              

          2. אין לבית הדין להוסיף על התשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת ביה"ד מיום 6.2.21. טענות הנתבע באשר לתשתית עובדתית זו מקומן לערכאת הערעור.

              

          3. המומחה קובע קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לליקוי השמיעה ממנו סובלת התובעת. המומחה עיגן מסקנותיו על בסיס החומר הרפואי שהונח בפניו.

              

          4. לביה"ד אין את הידע הרפואי ולשם כך הוא ממנה מומחה רפואי. הלכה ידועה היא שמטרת מינויו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383):

              

             "לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (עב"ל 001035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

              

             "הנה כי כן, בית-הדין אינו כבול בחוות הדעת הרפואית של המומחה ובתשובותיו לשאלות שהופנו אליו, אלא שלתשובות אלה יש לתת משקל מיוחד לצורך ההכרעה המשפטית, שכן יש בדברי המומחה כדי להאיר ולהבהיר את הסוגייא הצריכה הכרעה, כיד המומחיות הרפואית, המקצועית בה ניחן, ועל כן מובן מאליו כי בשאלות אלה יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית, יוצאת דופן, לעשות כן" (דב"ע נה/0-97 קלמן סעדה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.3.1995, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

              

          5. יוער כי גם הנתבע מסכים כי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה, אולם טוען כי התשתית העובדתית שעליה התבסס המומחה שגויה ברם כאמור זו התשתית שנקבעה ע"י בית הדין.

              

              

             טנטון

              

          6. המומחה שולל קשר סיבתי בין הטנטון לתנאי עבודתה של התובעת ומתבסס על שני נדבכים עיקריים: היעדר פנייה לרופאים ואי קבלת טיפול תרופתי מתאים לטנטון.

              

          7. אין בידי בית הדין לאמץ את חוות דעתו של המומחה בחלק זה ואסביר.

              

             ביום 27.11.15 פנתה התובעת לרופא אף אוזן גרון ונרשמה לה תרופה נוגדת דיכאון וחרדה XANGAIS)).

             ביום 20.1.16 בבדיקת השמיעה נרשם בה בין השאר "לאחרונה מרגישה לקות שמיעה. בימין, טנטון. עובדת במפעל ליד מכונה רועשת...".

             ביום 22.1.16 הופנתה התובעת לבדיקת שמיעה ע"י רופא אף אוזן גרון ונרשם בהפניה: "סיבת ההפניה: ירידה בשמיעה. טנטון." נרשמה לתובעת XANGAIS.

             ביום 15.8.16 פנתה לרופא אף אוזן גרון ונרשמה לה התרופה XANGAIS למרות שלא נרשמה תלונה על טנטון.

             ביום 14.11.16 פנתה התובעת לרופא אף אוזן גרון ונרשמה האבחנה טנטון.

              

          8. התובעת טופלה בטנטון למצער מחודש 1/16 ויתכן שאף בחודש 11/15 שכן קיבלה טיפול תרופתי ע"י רופא א.א.ג. סבורני כי משנעשו פניות בטרם סיום עבודתה על פני כחצי שנה יש לראות בהן פניות אותנטיות. מדובר בקביעה עובדתית ולא רפואית.

              

          9. אין טיפול תרופתי מובהק לטנטון והתרופות הנוגדות דיכאון וחרדה ניתנות לצורך טיפול במחלה. מסכימה אני עם התובעת כי רופא א.א.ג לא נותן טיפול תרופתי נפשי אלא נותן טיפול בתחום מומחיותו. משכך, לתובעת ניתן טיפול תרופתי מתאים וזאת נוסף על הטיפול הנפשי שאותו קיבלה מרופא אחר, כפי שהדבר עולה מתיקה הרפואי של התובעת.

              

             קביעת הקשר הסיבתי או שלילתו נתונה לסמכותו של בית הדין וחוות דעת המומחה היא חלק מהראיות בתיק ועל בית הדין להסתייע בחוות הדעת (דב"ע נד/ 0-279 יצחק גז - המוסד פד"ע כ"ח(1) 134, 137) אך ודאי שאין בית הדין משמש חותמת גומי על חוות דעת המומחה שמונה על ידו אלא עליו להפעיל את שיקול דעתו:

              

             "בנסיבות הראויות, מוסמך כמובן בית הדין להחליט על קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי, גם כאשר החלטה זו אינה עולה בקנה אחד עם חוות הדעת של המומחה הרפואי. החלטתו של בית הדין מביאה בחשבון את המכלול של ההיבט העובדתי, ההיבט הרפואי וההיבט המשפטי הנפרש לפניו. לפיכך, תיתכן אפשרות של קיום פגם כלשהוא או חוסר תיאום בהיבט העובדתי או בהיבט הרפואי, אך התמונה הכוללת תיתן תשובה המאפשרת הכרעה בשאלות המתעוררות" (עב"ל 110/98 זאב בנדל - המוסד – ניתן ביום 22.8.99, טרם פורסם).

              

          10. בפסיקה נקבע כי המשפטן והרופא מדברים בשפות שונות (עב"ל 481/99 המוסד - מרלוביץ פד"ע ל"ח 461). לפיכך, גם כאשר המומחה הרפואי קובע כי אין קשר סיבתי בין האירוע למצב הרפואי של מבוטח, אין בכך כדי לכבול את בית הדין לקביעה זו, אלא על בית הדין לבחון את הקשר המשפטי בין האירוע למחלה באספקלריה רחבה יותר.

               

          11. לא נסתרה העובדה כי לתובעת ניתן טיפול תרופתי לטנטון ע"י גורמים מקצועיים והתובעת התלוננה מספר פעמים לפני סיום עבודתה על טנטון. משכך, במקרה זה, בית הדין מאמץ את חוות דעתו של המומחה בכל הנוגע לליקוי השמיעה ואיננו מאמץ את חוות דעתו בנוגע לטנטון.

               

               

              סוף דבר

               

          12. התביעה מתקבלת במלואה.

               

          13. הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

               

              זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

               

              ניתנה היום, י"ד ניסן תשפ"ב, (15 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.