עב"ל
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
|
51961-10-14
14/05/2015
|
בפני השופט:
צבי פרנקל
|
| - נגד - |
המערער:
שלום חזן
|
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד אורי רייך
|
| פסק דין |
1.הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהחלטתה מיום 21.8.14 קבעה שאין מקום להפעיל את תקנה 15 בעניינו של המערער שנפגע בעבודה ביום 28.10.10.
2.הוועדה התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 29901-09-13 בו נתן סגן הנשיאה השופט אילן סופר ביום 27.4.14 תוקף של פסק להסכמת הצדדים:
"בהסכמת הצדדים, מוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, אשר תשקול מחדש את הפעלת תקנה 15 ולצורך כך, תפנה לוועדת הרשות, אשר תאפשר למערער לטעון בפניה (וועדת הרשות) ולהציג בפניה כל מסמך נדרש אשר מתייחס לאירועים שקדמו ליום 4.7.13.
תשומת לב הוועדה מופנה לכך כי עליה לבחון את כושר השתכרותו של המערער ערב התאונה, ביחס לכושר השתכרותו במועד הופעתו בפני הוועדה דהיינו לאחר פרישתו – 4.7.13.
הוועדה הרפואית תתייחס למהות הפגיעות אשר בגינן נקבעו לו נכויות – נכות נפשית ונכות בגין מחלת הסכרת, וההשפעה שיש לנכויות האלה ליכולתו לחזור לעבודתו ולתפקידו ערב התאונה."
3.המערער טוען שהוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין מאחר שלא התייחסה לעניין כושר השתכרותו כאשר הותאם סעיף נפשי המדבר על הגבלה קטנה עד בינונית בכושר העבודה. לטענתו הוועדה טעתה כאשר קבעה שמצבו הנפשי מבטא הגבלה קלה בלבד בכושר העבודה וכן לטענתו הוועדה כלל לא בחנה את סוגיית כושר ההשתכרות שלו. ב"כ המשיב טוען כי הוועדה קיימה את פסק הדין והסבירה מדוע אין מקום להפעיל את תקנה 15. לאור זאת, מבקש ב"כ המשיב לדחות את הערעור.
4.המערער צירף לערעורו אישור ממנהל אגף משאבי אנוש במפעלי ים המלח (המקום בוא הועסק) מיום 31.12.12, לאישור זה צורף המסמך על פרישה לפנסיה מוקדמת. באותו אישור נכתב בסעיף 8 שאופי עבודתו של המערער לא השתנה ובסעיף 9 שהיקף עבודתו לא צומצם.
5.הוועדה התכנסה ביום 21.8.14, שמעה את ב"כ המערער וכתבה בפרק הסיכום והמסקנות:
"הוועדה התכנסה מתוקף פס"ד מ- 27.4.14 ושמעה את דברי בר כוחו. הוועדה מתרשמת כי נכותו הן הנפשית והן בגין מחלת הסכרת אינן מונעות ממנו לחזור לעבודתו ותפקידו עקב התאונה. הסעיף הנפשי הוא בחומרה קלה כפי שניתן להבין מעצם הסעיף ואינו מהווה מניעה לחזור לעבודתו עקב התאונה. מחלת הסכרת לכשעצמה אף היא אינה חובה למנוע את חזרתו עקב התאונה , במקרה דנן מכלול הנכויות אינו גורם אף הוא או מהווה סיבה למניעה לחזור לעבודתו עקב התאונה. הוועדה עיינה בועדת רשות מתאריך 2.7.14 אשר תואמות את מסקנות הוועדה לפיכך אין מקום בהפעלת תקנה 15. כאמור בפרוטוקול ועדה מיום 7.4.13 נכויותיו כלהלן: בגין מחלת הסכרת 20% לפי 4 (4) מבחינה נפשית נכותו בשיעור 10% לפי 34 (ב)(2). סה"כ נכותו בגין התאונה הנידונה בשיעור 28%."
6.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין הערעור להידחות. הוועדה נדרשה בפסק הדין לפנות לוועדת הרשות, כאשר ועדת הרשות תאפשר למערער לפנות אליה ולהציג מסמכים לאירועים שקדמו ליום 4.7.13. על הוועדה היה לבחון את כושר השתכרותו ערב התאונה ביחס לכושר השתכרותו במועד הופעתו בפני הוועדה, לאחר פרישתו. כן היה עליה להתייחס למהות הפגיעות אשר בגינן נקבעו לו נכויות והשפעתן על יכולתו לחזור לעבודה. הוועדה התייחסה להחלטת ועדת הרשות מיום 2.7.14 וקבעה שהנכויות לא מונעות מהמערער לחזור לעבודה שביצע עקב התאונה. אמנם הוועדה קבעה שהסעיף הנפשי הוא בחומרה קלה והנכות שניתנה היא בגין הגבלה קלה בינונית. אולם, אין בכך פגם שמצדיק את ביטול ההחלטה, הוועדה התייחסה לנכות הנפשית ולסכרת וכתבה שמכלול הנכויות לא מהווה סיבה למניעה לחזור לעבודה. גם באישור שצירף המערער ממנהל אגף משאבי אנוש במפעלי ים המלח, אין לסייע למערער. באישור נכתב שלפני הפגיעה (פגיעה מיום 28.10.10) ועד לפרישתו אופי עבודתו לא השתנה והיקף עבודתו לא צומצם. לאור האמור, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה פעלה על פי פסק הדין מכוחו התכנסה, התייחסה להחלטת ועדת הרשות, בחנה את כושר השתכרותו ערב התאונה ביחס לכושר השתכורתו במועד הופעתו בפניה. הוועדה התייחסה למהות הפגיעות כפי שהתבקשה וקבעה שאין בנכויות כדי למנוע מהמערער לחזור לעבודתו. לכן דין הערעור להידחות.
7.כאמור, הערעור נדחה. אין צו להוצאות.