ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

בפני בית הדין בקשת המבקשת למתן צו זמני בו מתבקש בית הדין להורות למשיב לבטח את המבקשת בביטוח בריאות ממלכתי, וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית.

טיעוני הצדדים:

1. המבקשת טענה כי בתאריך 1.11.15 הפסיק המשיב את הביטוח הרפואי שלה ללא סיבה מוצדקת ומבלי שהודיע לה על כך מראש, וכי נודע לה על הפסקת הביטוח הרפואי באמצעות קופת החולים. לטענתה היא מתגוררת בבית השייך ל.פ.ח. ב-XXX החדשה והגישה למשיב את המסמכים הנדרשים, לרבות צריכת חשמל, אולם המשיב לא ערך חקירה בעניינה. המבקשת טענה כי היא "סובלת ממספר מחלות קשות" ומצבה הרפואי החמיר מאוד כתוצאה מאי קבלת התרופות הקבועות והחיוניות לבריאותה, וכי מאז הפסקת הביטוח הרפואי המבקשת לא הצליחה להשיג את התרופות ולקבל את הטיפולים החיוניים לבריאותה.

2. המשיב התנגד לבקשה וטען כי לא הוזכר צורך רפואי דחוף, שיש בו כדי להצדיק מתן צו ביניים או בירור תושבות במסגרת צו ביניים, עוד טען המשיב כי המבקשת גרה בנכס פרטי באום אלשראייט שמחוץ לתחום שטח ישראל לפחות משנת 1986 ושם היה מרכז חייה.

3. לטענת המשיב לא הוגש כתב ערבות כנדרש בפסיקה , המבקשת הגישה את הבקשה בשיהוי ובידיים לא נקיות שכן לא גילתה כי בבעלותה נכס בן 5 קומות ו-15 דירות, בו התגוררה במשך שנים. לטענת המשיב, בחודש 2/16 הגישה המבקשת בקשה לשינוי כתובת לבית בעלה, ממנו נפרדה לפני שנים רבות, כתובת זו טרם נבדקה אולם לטענת המשיב המבקשת לא מתגוררת בבית זה. לטענת המשיב, לא ייגרם למבקשת כל נזק מדחיית הבקשה, שכן במידה שתביעתה תתקבל, תהא כאית להחזר התשלומים ששילמה תמורת שירותי בריאות. מאידך, קבלת הבקשה יגרום נזק בלתי הפיך למשיב, כיוון שלא יכול לגבות את כספו מהמבקשת.

    

   דיון:

4. בהתאם להלכה הפסוקה בקשה לצו עשה תינתן ביד קמוצה ובמשורה:

   "מתן צו עשה זמני נתון לשקול דעת בית המשפט, והשאלה המרכזית, אשר מן הראוי שתעלה לפני בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו, היא, אם מתן הסעד הזמני הוא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך להצדיק את התערבותו של בית המשפט – לשם שינוי של המצב הקיים עובר להגשת התובענה – עוד לפני שהוכרע בתובענה" (בר"ע 338/98 חמיס נגד שטרן; י. זוסמן סדר דין אזרחי מהדורה שביעית (1995) עמ' 613).

5. עוד עולה מהפסיקה כי: "מקום שבו ניתן לפצות צד נפגע בתשלום כסף, לא ינתן צו מניעה זמני או צו עשה זמני" (בש"א 1572/98 (ב"ש) חדוה שמואלי נ. סולל בונה).

6. ההלכה שנקבעה בבימ"ש עליון בענין סעד זמני אומצה ע"י בית הדין הארצי לעבודה כמפורט בדב"ע לג/3-3 מ.י. נ. מרדכי גנץ כלהלן :

   "עיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים כגון אלה היא לשמור, כל עוד תלויה בבית המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים כפי שהיא הנה קיום בעת הגשתה; אין בית המשפט מרשה לאחד מבעלי הדין להביא שינויים במצב ההוא אשר עלולה להיות בהם משום השפעה עניינית, כלכלית או משפטית על הדיון בתובענה או על תוצאותיו... צריכות להיות נסיבות יוצאות מן הכלל כדי להביא את בית המשפט להיעתר לבקשה כזו וצריכות להיות בפניו הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של המבקש ולא רק הוכחות על זכות לכאורה".