ב"ל 5123-11-14

1.לפנינו תביעה לתשלום קצבת זקנה לפי גיל יחסי אשר נדחתה בשל כך שלא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבין חברת נחום עמוס קבלן לעבודות בניין ופיתוח בע"מ (להלן: החברה).

2.התובעת הינה ילידת 1945. בעלה של התובעת הינו בעלים של החברה בה הוא מחזיק ב-67% מהמניות ואילו התובעת ב-33% מהן. במשך השנים ועד 1999 התובעת עבדה בחברה באופן לא סדיר בשל הצורך לטפל בילדיה. החל מ-1/1999 התובעת החלה לעבוד בחברה באופן סדיר, והייתה ממונה על התחום האדמיניסטרטיבי. לתובעת הוצאו תלושי שכר על סך של 4,000 ש"ח נטו.

3.התובעת טוענת כי החלה לעבוד ב-1999 כאשר היקף העבודה גדל ומנהל החברה הזדקק לפקידה. התובעת עבדה בשעות קבועות כשהמטלות שלה היו ידועות ושכרה שעמד על 4,000 ש"ח היה סביר וראוי בהתאם להיקף העבודה; בתקופות בהן לא שולם לה שכר, הדבר נעשה בשל מצבה הכלכלי הקשה של החברה. התובעת הראתה כי שכרה שולם לה והדברים מלמדים כי עבדה בפועל.

4.הנתבע טוען כי מדובר לכל היותר בעזרה משפחתית.

לא הוכח כי התובעת עבדה בפועל כאשר מדובר בעסק הפועל מתוך בית התובעת. דווקא רואה החשבון ציין כי הוא מכיר את בתה של התובעת אינאס ולא את התובעת. מתדפיסי החשבון עולה כי התובעת לא קיבלה מידי חודש את שכרה, למרות שהוצאו כל הזמן תלושי שכר וכן לא שולמו לתובעת זכויות סוציאליות. כל אלו מלמדים כי מדובר בעזרה משפחתית.

הכרעה

4.הכלל שנקבע בסוגיה בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין בעלי החברה ומנהלי, לבין החברה קובע כי: קיימת חזקה לפיה אדם הוא עובד חברה כאשר הוא מבצע עבודה תמורת "שכר", מוגדר על ידי החברה כעובד שלה ושולמו עבורו דמי ביטוח כ"עובד" (עב"ל (ארצי) 20182/97 המוסד לביטוח לאומי – גרוסקופף, פד"ע לד, 97, 109 (1999), להלן: עניין גרוסקופף; (עב"ל (ארצי) 300/96 רוני סגיסמן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.10.02; עב"ל(ארצי) 56/03 יעקב ענבר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.6.06;עב"ל(ארצי)54412-07-10 אורן דרור – המוסד לביטוח לאומי מיום 2.7.12 ). בית הדין הוסיף וקבע בפסק הדין בעניין גרוסקופף מבחנים לבירור השאלה האם בעל המניות פועל בחברה שלו גם כעובד, לפיהם יש לבדוק האם ניתן להבחין בין התפקיד והפעילות "כעובד" החברה, לבין הפעילות כבעל מניות ומנהל; האם הסדר העבודה בחברה אמיתי או פיקטיבי; האם ניתן לקבוע מהם תנאי העבודה של הבעלים בחברה (ראו בעניין גרוסקופף, בעמ' 118-114).

5.בחינת הראיות שהונחו לפנינו מלמדת כי לא הייתה כל תשתית ראייתית לעבודה בפועל. לבד מעדות התובעת ובעלה לא הובאה כל ראיה נוספת המוכיחה כי התובעת ביצעה בפועל עבודה. דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי המשרד היה בביתה ואת האוכל שבישלה הייתה מביאה לבתה אינאס שעבדה עימה (עמ' 5, שורות 25-10).

6.דווקא רואה החשבון שהעיד בבית הדין וסיפר כי הייתה מזכירה שמסרה נתונים למשרדו לגבי המשכורות, הזכיר כי שמה של הפקידה הוא אינאס – בתה של התובעת שעבד עימה (עמ' 13 שורות 24-20).

רואה החשבון מר גולן אמסלם לא ציין את התובעת כמי שעבדה עימה.