א' נ' המוסד לביטוח לאומי

רקע

1. ביום 29.3.2015 הגיש התובע לנתבע (להלן: גם המוסד) תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע תאונתי שאירע, לטענתו, ביום 10.3.2015. על פי העולה מכתבי בי דין, בשעה 22:29 או בסמוך לכך עת יצא התובע ממסיבת פרישה לעמית בעבודה בדרכו לעבודה במשמרת לילה הותקף על ידי רעולי פנים אשר פצעו אותו.

3. בימים 20.4.2015 ו - 13.5.2015 דרש המוסד מהתובע להשלים פרטים בנוגע לתביעה, ובכלל זה להמציא העתק מחקירת המשטרה שנערכה בעניינו והסבר מדוע היה היחיד שהתוקף בשים לב לטענתו כי צעד באותו זמן יחד עם אחרים.

4. ביום 1.6.2015 דחה הנתבע את התביעה משלא הומצאו הפרטים המבוקשים.

5. אטעים כי ביום 4.5.2015 פנה התובע לבית המשפט השלום בבית שמש בבקשה להורות למשטרת בית שמש למסור לו את חומר החקירה לצורך מסירתו לנתבע.

6. ביום 6.5.2015 דחה בית המשפט את הבקשה בקבעו כי אין מקום לאפשר העתקת חומר חקירה בטרם הגשת כתב אישום.

ההליך בבית הדין

7. ביום 24.6.2015 הגיש התובע את התביעה דנא ובה הוא השיג על החלטת הדחייה של הנתבע.

8. בראשית הדרך התובע לא היה מיוצג. עם זאת בהמשך נטל ייצוג וביום 9.3.2016 הגיש בא כוחו בקשה למתן צו למשטרת ישראל לגלות את חומר החקירה, בשים לב לעדכון שהתקבל ממשטרת ישראל ולפיו החקירה הסתיימה והתיק נסגר מבלי שהוגש כתב אישום. בנסיבות אלה אף עתר לביטול הישיבה המקדמית אשר נועדה ליום 15.3.2016.

9. בהחלטתי הראשונה מאותו היום קבעתי כי לא ברור מדוע לא יפנה התובע בעצמו למשטרת ישראל ואף סברתי כי אין מניעה שהצדדים יסכימו על השבת העניין לפתחו של פקיד התביעות לאחר השלמת חומר החקירה. בכך היו חוסכים זמן שיפוטי יקר מנשוא. אף על פי כן עמד התובע על מתן הצו למשטרת ישראל במטרה "להקדים ככל הניתן את מועד קבלת תיק המשטרה" אשר נמסר לו כי הינו בדרכו מן הפרקליטות למשטרה. הצדדים ביקשו כי התיק יקבע לתזכורת פנימית למחיקתו. הצעת הצדדים לא הייתה מקובלת על דעתי ועל כן המשכתי וקבעתי בהחלטה נוספת מאותו היום, כי מאחר והצדדים מסכימים כי עניינו של התובע יושב לבחינת פקיד התביעות הרי שהלכה ולמעשה לא נותרה עוד עילה לברור ותפקידו של בית הדין אינו לשמש 'זרז' לפרקליטות.

10. ביום 15.3.2016 התקיימה ישיבה מקדמית אשר במהלכה באו הצדדים לכלל הסכמה זו: "בהמלצת בית הדין אנו מסכימים להביא את ההליך לידי סיום במובן זה שבירור פקיד התביעות לגוף העניין ייעשה לאחר שימציא התובע את המסמכים מאת משטרת ישראל וזאת בתוך 90 ימים". התובע מצדו עמד על חיוב הנתבע בהוצאות ובשכר טרחת בא כוחו ועל כן נשמעו טענות הצדדים בעניין זה.

דיון והכרעה

11. ראש וראשית, ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כאמור בסעיף 10 לעיל.

12. אשר להוצאות המשפט – לטענת התובע יש לחייב את המוסד בהוצאותיו לנכוח העובדה שהזדרז לדחות את תביעתו על אף שהוא מצדו עשה כל שלאל ידו כדי להשיג את חומר החקירה ואף עדכן מעת לעת את המוסד בעניין זה. הגשת התביעה לבית הדין הובילה מעבר לצורך לשאת בשכר טרחת בא כוחו להוצאות הכרוכות בהתייצבותו לישיבה המקדמית. המוסד מצדו טען כי נהג כדין שכן לא ניתן להותיר תיקים תלויים ועומדים משך שנים. כך מרישומיו עולה כי התובע נכח בקבלת קהל פעם אחת בלבד ולא ניתן היה לקבל ממנו מידע מספיק.

13. לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפניי דעתי היא כי דין בקשת התובע לחיוב הנתבע בהוצאות – דחייה. עיון בהחלטת הנתבע מיום 1.6.2015 מלמד כי נרשם בה במפורש כי ככל שהתובע יגיש בתוך 12 חודשים את המסמכים שהתבקש להמציא ישוב פקיד התביעות ויבחן את התביעה, ויראה את מועד הגשת תביעתו לראשונה כמועד הקובע.

בנסיבות אלה לא היה כל צורך, בשלב זה, להזדרז ולרוץ לבית הדין להשיג על ההחלטה. זאת תחת נקיטה בניסיונות להשיג את המסמכים שאותם ביקש הנתבע ושנחוצים לצורך קבלת החלטה בעניינו. כאומר לעיל, תפקידו של בית הדין אינו להחיש את התנהלות הפרקליטות לא כל שכן כאשר כלל לא ברור שאינה כמקובל וכדין. התובע מטעמיו אף נחפז ליטול ייצוג משפטי באופן פרטי על אף שהיה יכול לפנות ללשכה לסיוע משפטי ולברר את האפשרות לקבל ייצוג משפטי בחינם. זאת ועוד ואולי חשוב מכך, התובע כלל לא זכה בתביעתו. למעשה, מצבו של התובע כיום זהה למצבו ערב הגשת התביעה לבית הדין: גם עתה על התובע לשקוד על השלמת הפרטים והמסמכים שנדרש כתנאי לטיפולו של פקיד התביעות בתביעתו. בנסיבות אלה דעתי היא כי פניית התובע לבית הדין הקדימה את זמנה ולא מן הנמנע כי נכון היה לחייבו בהוצאות הנתבע ולא להפך. אולם משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי ומשייתכן ונפלה אי הבנה בין התובע לבין הפקיד או הפקידה בקבלת הקהל בכל הנוגע לאפשרות כי התיק המשטרתי יוגש וכמקובל, איני עושה צו להוצאות.

14. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אדר ב' תשע"ו, (30 מרץ 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.