ב"ל 49979-12-14 ג.ל. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית מיום 18.9.2014, שקבעה כי המערערת לא איבדה מעל 50% מכושרה להשתכר.

2.המערערת טענה, כי יש בליקוייה הגופניים כדי להצדיק קביעת דרגת אי כושר בשיעור גבוה יותר, בהתחשב בשיעור הנכות הגבוה (72%), ובהתחשב בגילה (כבת 61 שנים).

עוד נטען כי הוועדה לא נתנה משקל ראוי להשפעת הליקויים הנוגעים למחלת הסכרת וסיבוגיה, הנזק העצבי הנובע מהסכרת, הכאבים וההגבלות בתנועות הצוואר והרגליים והדחיפות במתן שתן, הכל כמפורט בחוות-הדעת ד"ר ברודסקי מטעם המערערת.

3.מנגד טען המשיב, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, המבוססת על תשתית רפואית כעולה מאיבחון הרפואי (בשונה מהתשתית הרפואית שנקבעע על-ידי ד"ר ברודסקי בחוות-דעתו), והמתאימה למסקנתה של הוועדה בדבר אפשרות להמשיך ולעבוד בעבודה משרדית.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי.

5.לא מצאתי פגם בהתייחסות הוועדה להשפעת הליקויים הרפואיים השונים להם טענה המערערת, לרבות הליקוי בתחום האורולוגי, על היכולת לעבוד.

עיון בפרוטוקול מעלה כי הוועדה ציינה כי המערערת סובלת מסכרת עם סיבוכים (65%), לחץ דם (10%, כאב גב מותני (10%), כאבים בעמ"ש צווארי (10%).

באשר לתלונות המערערת בדבר השפעת הליקוי האורולוגי, ציינה הוועדה כי "חרף טענותיה בגין תכיפות בדרכי השתן שהיה טענה מרכזית זמהלך הדיון לא ניתנו אחוזים רפואיים כלל בגין בדיקה זו". בהעדר נכות בתחום זה, פעלה הוועדה כדין כאשר לא לקחה בחשבון את השפעתה של תלונה זו על כושרה של המערערת להשתכר.

6.לא מצאתי, כי הוועדה נתנה התייחסות ראויה לחוות-הדעת של פקידת השיקום מיום 16.6.14 ולשיקול הנוגע להשפעת גילה של המערערת על סיכוייה להשתלב בשוק העבודה. בכך טעתה הוועדה טעות משפטית המצדיקה את התערבותו של בית הדין.

פקידת השיקום קבעה כי המערערת סובלת מ"תפיסת נכות קשה", כי אינה יכולה לחזור לעבודתה הקודמת (כמזכירה בבית ספר), וכי "בתנאים הנוכחיים של גילה והשלכות הנכות יכולה להשתלב בעבודות מזדמנות בלבד", ולפיכך מומלץ לראותה כמי שאיבדה את כושרה התעסוקתי בהיקף חלקי של 65% אי כושר לצמיתות.

הוועדה ציינה אמנם בהחלטתה כי "ראתה את המלצת עובדת השיקום מ- 16.6.14 – ואינה מסכימה עם המלצותיה", אלא שהבסיס לדחיית אותה המלצה לא פורט בהחלטת הוועדה.