ר' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו פס"ד בתביעת התובע להעמידו בפני ועדה רפואית לעררים ולא להחזירו לדרג הראשון לקביעת גובה נכותו היציבה.

2.להן הרקע לתביעה:

א.התובע נפגע בתאונת עבודה ועמד בפני וועדה רפואית בדרג ראשון (נכות מעבודה) ביום 30.12.15. הוועדה קבעה לו נכות זמנית בתוקף עד יום 30.7.16 כדלקמן: נכות זמנית בשיעור 20% מתאריך 29/9/13 ועד 29/12/15; נכות זמנית בשיעור 15% מתאריך 30/12/15 ועד 30/7/16.

ב.התובע הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים. וועדה זו ישבה ביום 6.7.16. הוועדה לא קבעה נכות יציבה אלא האריכה את תקופת הנכות הזמנית והעלתה את אחוזי הנכות הזמנית ל-20%.

ג.בהחלטת הוועדה לעררים נכתב כי לוועדה הבאה יש צורך ב- ENG עדכני (מבלי שציינה האם עניינו ב"וועדה הבאה" ידון בפני או בפני הדרג הראשון.

ד.התובע עבר בדיקת ENG עדכנית 4.1.17 והמציא אותה למוסד, והמוסד שיבץ את הדיון בעניינו לוועדה רפואית מדרג ראשון .

ה.למען הסר ספק יצויין, כי התובע לא חלק על קביעת הוועדה הרפואית בתחום האורטופדי, אלא רק בנושא א.א.ג.

ו.בדיון המוקדם הסכימו הצדדים כי יסכמו טענותיהם בכתב ללא צורך בהליך הוכחות וכי פסה"ד יינתן (בדן יחיד) על סמך טענות הצדדים והחומר שבתיק ללא דיון נוסף. לאור זאת, ומשהוגשו סיכומי הצדדים ניתן בזאת פס"ד זה.

3.המחלקות בתיק כפי שגובשו בדיון המוקדם:

א.האם סיימה הוועדה לעררים את הדיון ובחינת ה- ENG העדכני (מ 1/17) צריך להיבדק על ידי הוועדה בדרג שני כטענת התובע או שמא צריך העניין להבחן על ידי ועדה מדרג ראשון כטענת הנתבע.

ב.האם כטענת הנתבע בסעיף 5 לכתב ההגנה החלטת הוועדה בדרג ראשון כאמור לעיל בסעיף 2 חלוטה. לטענת הנתבע יש התיישנות וטענה זו פורטה בכתב ההגנה כאמור. לטענת התובע אין התיישנות ואין נפקות לטענה הזאת במישור של ההחלטה איזה וועדה צריכה לדון בעניינו של התובע.

4.עיקר טענות ב"כ התובע:

א. לטענת ב"כ התובע – הועדה לעררים היא המוסמכת לקבוע את דרגת נכותו היציבה ואין זה נכון להחזיר את עניינו לוועדה מדרג ראשון.

ב.לטענתו, הוועדה שגתה בשני עניינים , הראשון - בכך שקבעה נכות זמנית לתקופה ממושכת ביותר ולא סבירה, במקום לקבוע לו נכות יציבה; והשני - כי היה עליה לקבוע כי התובע סובל מנכות בשיעור 20% בתחום א.א.ג. ולא מנכות של 10% כפי שקבעה הוועדה מדרג ראשון.

ג.ע"פ בג"ץ שטרן (בג"צ 1082/02 מיום 21/5/03) הוועדה לעררים מוסמכת לקבוע את נכותו היציבה של הנפגע אפילו אם הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה נכות בלתי יציבה. מטרת החוק ע"פ בג"צ שטרן הינה "לקבוע הליך מהיר ויעיל לקביעת נכותו של הנפגע, וכי סמכויותיה הרחבות של הוועדה לערעורים ואופיו המיוחד של הדיון בפני הוועדה לעררים שאינה מעבירה רק תחת שבט הביקורת את ההחלטה של הוועדה מדרג ראשון אלא גם בודקת מחדש את מצבו הרפואי של הנפגע".

ד.בענייננו, הוועדה לעררים התערבה בהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון ושינתה אותה. שיעור הנכות הזמנית הועלה ל-20%. הסיבה היחידה שהוועדה לא קבעה דרגת נכות יציבה היתה שתקופת הנכות הזמנית טרם הסתיימה.

ה.המוסד הוא ששולט בשיבוץ של הרכב הוועדה הרפואית ואף יכול להיווצר מצב מעוות שהתיק יחזור לוועדה מדרג ראשון ובערעור יחזור לוועדה אחרת, דבר שיגרום לסרבול ולחוסר עקביות וכל זאת תוך הארכת ההליכים. עוד ציין בא כוח התובע כי התובע מנהל במקביל תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וההתקדמות בתיק הנ"ל תלויה בהפתחויות של תיק זה כנגד המוסד לביטוח לאומי. לכן יש צורך בהליך מהיר ולא מסורבל.

ו.אין לבצע הפרדה מלאכותית בין קביעת הנכות הזמנית והיציבה (גישה שנדחתה בבג"צ שטרן), ויש לראות זאת כחלק ממכלול אחד של תהליך קביעת נכות הנפגע עקב תאונת העבודה.