ב"ל 48673-03-14

1.זהו ערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המערער") כנגד החלטת הועדה הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) - להלן:"הועדה", אשר התכנסה ביום 26/2/14 ואשר קבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מתאריך 1/9/12 וזאת בגין תאונת עבודה שארעה לו ביום 3/1/12.

2.להלן, בתמצית, טענות המערער:

א.טעתה הועדה עת העניקה למשיב 10% נכות, מבלי לנמק קביעתה.

ב.טעתה הועדה עת לא ציינה את טווחי התנועות.

ג.טעתה הועדה עת קבעה למשיב נכות לפי ,מגבלה קלה" למרות שמצאה

כי הוא סובל ממגבלה מזערית, בלבד.

ד.הועדה לא היתה צריכה לקבוע למערער נכות בגין המגבלה המזערית שמצאה אצלו ולחילופין היתה צריכה לקבוע לו נכות מותאמת.

3.להלן, בתמצית, טענות המשיב:

א.בניגוד לטענת המערער כי הסעיף שקבעה הועדה למשיב מדבר על הגבלה קלה, בעוד שהיא מצאה אצלו רק הגבלה מזערית, הרי שעיון בסעיף 35(7) מעלה כי הסעיף כלל אינו מתייחס למידת ההגבלה אלא ל"השפעה קלה על כושר הפעולה".

ב.מעבר להגבלה בתנועה נמצא, בבדיקת CT, של המערער "מ/א שבר בעצם הסירה עם חשד להתפתחות AVN" בנוסף, מצאה הועדה גם "ירידה בכח בהשוואה לימין" וכן "רגישות לעצם הסקפואיר" - מדובר בממצאים המבססים, בהחלט, את דרישת פריט הליקוי שנבחר, שעניינו, כאמור:"השפעה קלה על כושר הפעולה".

ג.לענין אי רישום טווח תנועות - תמוה כי בתיקים אחרים טוען המוסד לביטוח לאומי שאין חובה לפרט טווחי תנועות ובתיק זה טוען שקיימת חובה שכזו.

4.במסגרת תגובת המערער לסיכומי המשיב הוא ציין כי הועדה אכן בחרה בסעיף סל שעניינו בהשפעה על כושר הפעולה, אך ציינה שמצאה הגבלה מזערית והואיל ולא ניתן להבין את הלך מחשבתה לא ניתן להבין מדוע סברה שהגבלה שכזו שוות ערך להגבלה קלה על כושר הפעולה ובכך יש כדי טעות ממשפטית המצדיקה את קבלת הערעור.

5.דיון והכרעה

א.בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת (עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 28/04/99).