ב"ל 46849-12-13 עבדאללה עבד אל גני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת ועדת עררים בענף הסיעוד מיום 20.9.13, שקבעה כי המערער אינו תלוי במידה רבה בזולת בביצוע פעולות היומיום, וכי אינו זקוק להשגחה.

2.המערער טען כי יש בליקוייו כדי להצדיק קביעה לפיה הוא אכן זקוק לעזרת הזולת במידה רבה מזו שנקבעה על-ידי הועדה, וכי הוא אף זקוק להשגחה בכל עת, שכן בהיותו עיוור ומעשן הוא מסכן את עצמו ואת סביבתו. עוד נטען כי קביעות הוועדה בדבר נפילות בבית ועצמאות בניידות סותרות את הממצאים שהועלו בפני הוועדה.

3.מנגד, טען המשיב כי הטענה בדבר הסיכון הכרוך בעישון בשילוב עם עיוורונו של המערער לא הועלתה בפני הוועדה, וכי אין סתירה בין קביעת הוועדה באשר לניידות בבית ונפילות לבין הממצאים שבפני הוועדות המסתמכת בין השאר על הערכת התלות והמסמכים הרפואיים.

4.הדיון בפני בית הדין בערעור על החלטת הועדה לעררים בענף הסיעוד מצטמצם ל"שאלה משפטית בלבד" (בהתאם להוראות סעיף 230ב לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995, המחיל על החלטת הועדה לעררים בענף הסיעוד את הוראות סעיף 213 לחוק זה). לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

5.עיון בפרוטוקול מעלה כי הועדה התכנסה ביום 20.9.13, הקשיבה ורשמה את תלונות המערער ובנו שהופיעו בפניה. הועדה אף רשמה בפירוט את המסמכים השונים שעמדו בפניה, לרבות מכתב עדכני של רופא המשפחה. באשר למצבו הרפואי, ציינה הועדה כי המערער בן 67, סובל מפגיעה בעיניים מסכרת ומגלאוקומה, מיתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, דלקת קיבה, עישון, שינויים ניווניים בעמוד השדרה ובלטים הלוחצים על עמוד בשדרה המותני וכן דלקת פרקים. הוועדה ציינה כי מצבו הקוגניטיבי שמור.

6.לא מצאתי כי קיימת סתירה בולטת בין מסקנות הוועדה באשר לעצמאות בניידות בתוך הבית לבין הממצאים שמצאה. הוועדה ציינה כי המערער "נכנס לחדר הועדה בעזרת מקל הליכה באופן לא יציב ונתמך על-ידי הבן ללא הסבר להליכה הלא יציבה. בפער מהתרשמות המעריך בביקור שם הלך יציב בתמיכת מקל ואף עמד ללא תמיכת מקל. הוועדה מקבלת את ממצאי הערכת התלות". באשר לסעיף הנפילות ציינה הוועדה כי "צויינה במהלך הועדה נפילה אחת בלבד", ולפיכך סימנה הוועדה במקום המתאים למסקנה לפיה "אינו נופל, או נפילה חד פעמית".

הוועדה רשאית להסתמך, בין השאר, על התרשמותה מהערכת התלות שבוצעה בבית, כפי שעשתה כן, ובמיוחד שעה שהסבירה כי אין במסמכים הרפואיים הסבר להליכה הבלתי יציבה. באשר למספר הנפילות, הרי שבסעיף התלונות (סעיף 6) צוין "פעם אחרונה נפילה לפני שבועיים בתוך הבית". המערער לא הציג כל מסמך המצביע על מספר נפילות רב יותר ובהעדר תלונה אחרת לעניין זה - לא מצאתי כי נפל פגם במסקנת הוועדה או כי קיימת אי התאמה בין התלונות והממצא שבפניה לבין מסקנתה.

7.באשר לצורך בהשגחה - הוועדה ציינה כי "אין עדות לירידה קוגניטיבית, אינו מסכם את עצמו ואת סביבתו". במסגרת הדיון בערעור נטען כי המערער, בהיותו מעשן וכבד ראייה, עלול לסכן את עצמו ואת סביבתו והוועדה לא נתנה דעתה לשיקול זה. אלא שבהודעת הערר כמו גם בתלונות המערער ובנו בפני הוועדה לא צוינה תלונה או חשש בעניין זה. לפיכך, אין לומר כי הוועדה שוגה כשאינה מייחדת דיון או נימוק לשאלת הסיכון בשל העישון.

8.לאור האמור – הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

9.הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין.