פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפנינו תביעת התובעת, להכיר בפגיעה בגב מיום 12.1.2020 כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79לחוק הביטוח הלאומי(נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2.ביום 11.11.20 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה וביום 4.1.21 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן:

"אנו מצטערים להודיעך, כי עלינו לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מתאריך 12.1.2020, על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים הבאים:

על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה", היא תאונה שאירעה לעובד שכיר תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.

מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתנו, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך.

3.לאור דחיית תביעתה הגישה התובעת לבית הדין ביום 24.1.21 תביעה על החלטת הנתבע כאמור.

4.הפלוגתאות שנקבעו בתיק הם כדלקמן: "התיק יועבר להוכחות בשאלת קיומו של אירוע תאונתי מיום 12.12.20 בעבודת התובעת ובשאלת הקשר הסיבתי בין אירוע כאמור אם יוכח ומחלת התובעת בגבה" (החלטת השופטת הבכירה ח. טרכטינגוט מיום 4.3.21).

5.דיון ההוכחות התקיים בפנינו ביום 27.12.21. במסגרת דיון ההוכחות התובעת נחקרה בחקירה נגדית על תצהירה וכן עד נוסף מטעמה (מר פלוני – בעלה של התובעת).

6.בתום דיון ההוכחות נרשמה המלצת בית הדין בפרוטוקול כדלקמן: "לאחר שמיעת התובעת והעד מטעמה בית הדין ונציגי הציבור סבורים שאכן אירע לתובעת אירוע תאונתי ביום 12.1.20 בשעה 20:00 לערך לאחר שהחליקה ביציאה מהמשרד לכיוון המסדרון. התובעת הייתה עדה אמינה וכך גם העד מטעמה. התובעת נתנה הסבר מניח את הדעת לכך שבביקור אצל הרופא ביום 15.1.22 היא לא ציינה שהחליקה בעבודה (שכן היא סובלת מאבנים בכליות מזה שנים) וסברה וכך גם הרופא שמדובר בכאבים על רקע זה. בנסיבות אלה מוצע לנתבע לשקול בחיוב מינוי מומחה רפואי בתיק". (עמ' 17 לפ' ש' 7-12).

7.ביום 15.2.22 הוגשה הודעה מטעם הנתבע לפיה הוא מקבל את המלצת בית הדין ומסכים למינוי מומחה רפואי בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע מיום 12.12.20 לבין הפגיעה בגב.

8.ביום 20.3.22 מינה בית הדין מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין, ד״ר דוד אנג'ל (להלן: ״המומחה״), בתחום האורתופדי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 12.12.20 לבין הליקוי הנטען בגב.

9.העובדות הרלוונטיות שהועברו למומחה הינן:

9.1התובעת ילידת 1965

9.2בתאריך 12.1.20, במהלך עבודתה, החליקה התובעת לאחור, קודם כל נפלה על העכוז ואז נשענה אחורה. מנגנון הנפילה תואר על ידי התובעת בבית הדין כך: "נפלתי על ה, על ה, קודם כל על הטוסיק ואז קצת נשכבתי אחורה. זה חצי שכיבה כזה"

9.3האיבר שנפגע: גב

9.4יתר הפרטים כעולה מתיקה הרפואי.

10.בהתאם לאמור, התבקש המומחה להשיב על השאלות הבאות:

10.1מהו ליקויה הרפואי של התובעת בגב כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?

10.2האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנה סובלת התובעת בגב לבין התאונה כמתואר בעובדות המקרה?

10.3האם השפעת התאונה על מצבה של התובעת, ככל שהייתה, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצב בריאות קונסטיטוציונלי?

11.בחוות דעתו מיום 31.3.22 השיב ד״ר דוד אנג'ל לשאלות בית הדין, כדלקמן:

א.הליקוי הרפואי שאותר הינו שבר דחיסה בגוף חוליות גביות מספר 9 ו 10 (ברישום אחד מצויינות חוליות 10 ו 11).

ב.התובעת סובלת מאוסטאופורוזיס (מה שמחליש את החוליות וגורם לכך ששברי דחיסה יקרו יותר בקלות). ידוע על שבר דחיסה בחוליה D9 שנצפה כבר בשנת 2018.

עם זאת, בדיקת CT ומיפוי העצם שבוצעו אחרי הנפילה הנידונה מעידות על דחיסה בחוליה D10 שלא היתה קודם ונראה שהיא חדשה.

ג.מנגנון התאונה היה נפילה על העכוז. מנגנון זה הינו שכיח כגורם לשברי דחיסה כפי שהיו כאן. תרומת הנפילה מתאריך 12.1.20 אינה פחותה מתרומת גורמים אחרים (אוסטאופורוזיס ושבר סמוך קודם).

12.ביום 27.4.22 הגיש הנתבע בקשה לשאלות הבהרה למומחה וביום 7.5.22 בית הדין התיר את שאלות ההבהרה, כדלקמן:

12.1האם תסכים כי בהתאם למסמכים הרפואיים התובעת סבלה מאוסטופניה קשה כאשר מחלתה התחילה עוד בשנת 2003?

12.2בהתאם לחוות דעתך נפילה על עכוז גרמה לשבר דחיסה ב D10 וציינת כי מנגנון זה שכיח לשברי דחיסה. האם תסכים כי הדבר יותר מתאים לחוליות בעמוד שדרה מותני ולא לעמוד שדרה גבי?

12.3האם תוכל לקבוע בסבירות מעל 50% כי נפילה עם חבלת עכוז מיום 12.1.20 גרמה או החמירה שבר בחוליה D10 בהתחשב באוסטופניה הקשה, קיום של שבר אוסטאופורוטי קודם בחוליה D9, בהתחשב במקום השבר, ובהתחשב בכך שחוליה D10 מוגנת יותר מחוליות מותניות (בשל מבנה בית החזה)?

12.4לאור האמור לעיל, כיצד חישבת את רמת ההשפעות?

13.ביום 13.5.22 העביר המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה, כדלקמן:

א.כן. התובעת סבלה מאוסטאופורוזיס קודם לנפילה הנידונה (מה שכונה בשאלה אוסטאופניה קשה). זה מצב בו יש בריחת סידן מהעצמות והחלשה שלהן.

ב.חוליה גבית מספר 10 קרובה מאד לעמוד השדרה המותני. בהחלט יכול להגרם בה שבר דחיסה בזמן נפילה לאחור על העכוז. שברי דחיסה אינם נדירים כלל בגופי חוליות אלה.

ג.כן. ניתן להגיד כי הסבירות שהשבר בחוליה גבית מספר 10 ארע או החמיר בנפילה הנידונה עולה על הסבירות לאפשרות ההפוכה. בדיקה מועילה מאוד כדי לזהות אם שבר הוא חדש או ישן היא מיפוי עצם. בוצעה בדיקת מיפוי עצם בסמוך לאחר הנפילה והבדיקה הראתה קליטה שמתאימה לשבר חדש. גם העובדה שהיא טופלה לאחר הנפילה בחגורה לקיבוע הגב מעידה שגם לדעת הרופא המטפל ארע כאן שבר חדש (אין בדרך כלל צורך בחגורה לשברים ישנים שכבר התאחו).

האוסטאופניה הקשה (או אוסטאופורוזיס) תרמה הרבה לכך שהשבר ארע. זה מצב דומה מאוד למה שמכונה בשפה המשפטית "תסמונת הגולגולת הדקה". החוליות היו חלשות מאד ולכן הנפילה גרמה יותר בקלות לשבר.

"ההגנה" שנותן כלוב הצלעות לגופי החוליות הגביות (ובעיקר לחוליות בגובה זה) היא מועטה מאד כשמדובר בשבר דחיסה ובמנגנון חבלה של נפילה על העכוז".

14.ביום 21.6.22 הגיש הנתבע בקשה למשלוח שאלות הבהרה נוספות (בסבב שני) וביום 20.7.22 בית הדין התיר את שאלות ההבהרה, כדלקמן:

14.1בתשובתך לשאלה 2 הדגשת כי מקום השבר D10 הוא מיקום שכיח לשבר חבלתי (כתבת "אינם נדירים"). יחד עם זאת לא ביססת את קביעתך על ספרות רפואית. לעיונך מצורף מאמר רפואי מקצועי. Thoracic spine fractures in patients older than 50 years אשר פורסם בעיתון רפואי Clinical orthopedics and related research על ידי Ashok biani.

האם תסכים כי בהתאם למאמר זה שברים טראמטים בחוליות עמוד השדרה שכיחים בין D6-8 ושבר דחיסה אוסטאופורוטי שכיח בגובה של עמוד שדרה החזי הנמוך.

14.2האם תסכים כי בהתאם למאמר זה בעמוד השדרה החזי ובפרט בעמוד שדרה החזי הנמוך 85% מהשברים שאינם נגרמים מגידול הם שברים אוסטאופורוטים ספונטניים ורק 15% הם חבלתיים?

14.3האם לאור האמור לעיל תוכל לקבוע בסבירות מעל 50% כי שבר בחוליה D10 נגרם מחבלה בנפילה מיום 12.1.20 ובמיוחד לרשומה רפואית בביקוריה של התובעת בתאריכים 15.1.20, 19.1.20, 21.1.20 (המצ"ב)?

14.4האם תוכל לקבוע בסבירות הנדרשת כי שבר בחוליה D10 הינו שבר ספונטני שנגרם על רקע אוסטאופורוזיס קשה בדומה לשבר בחוליה D9 משנת 2018? אנא נמק.

14.5האם תסכים כי בהתאם לרשומה רפואית מיום 19.2.18 (מצ"ב) אובחן שבר דחיסה בחוליה D9 ללא כל אירוע חבלתי?

15.ביום 29.7.22 העביר המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה הנוספות, כדלקמן:

א.אני מסכים שאלה הנתונים במאמר שצורף.

איני חושב שהמידע במאמר משפיע על השיקולים במקרה זה. האוכלוסיה שנבדקה במאמר היתה 70 אנשים שטופלו בשברי דחיסה בבית חולים. זו בהחלט לא אוכלוסיה מייצגת את האוכלוסיה עם שברי דחיסה משום שרוב האנשים עם שברי דחיסה כאלה בכלל לא מגיעים לייעוץ או טיפול בבית חולים.

כמו כן, מה שהם מכנים "שבר טראומטי" זה שבר שנגרם מטראומה רצינית (נפילה מגבוה, תאונת דרכים או נפילת משא על הגב). (כלומר לא ניתן מהמידע על קבוצה זו לשלול שהנפילה כאן על העכוז תרמה לשבר).

לעומת זאת, בקבוצה שהם מכנים "שברים אוסטאופורוטים" הם כותבים במפורש בעמוד השני שבחלקם היתה טראומה קלה. זה המצב כאן. היתה אוסטאופורוזיס ועליו התווספה טראומה קלה של נפילה על העכוז. טראומה זו תרמה להיווצרות השבר אם כי גם לאוסטאופורוזיס היתה תרומה רבה.

ב.כן. אלה הנתונים במאמר ראה הערות לגביו בתשובה קודמת.

ג.לא. לדעתי הנפילה תרמה להיווצרות השבר. האירוע מוזכר ברישומים בתאריכים 20.1.20, בחדר המיון ביום 21.1.20 ובתאריך 24.2.20. כפי שציינתי בחוות דעתי הקודמת, זה מתאים לחלוטין למה שמכונה בשפה משפטית "תסמונת הגולגולת הדקה". החוליות היו חלשות עקב האוסטאופורוזיס והנפילה על העכוז תרמה את תרומתה להיווצרות שבר. השבר לא היה קורה באותה נפילה 20 שנים קודם, אולם זה לא שולל את תרומת הנפילה לשבר ביום האירוע.

ד.אין במסמכים שקבלתי מידע האם השבר הקודם בחוליה גבית תשיעית היתה טראומה כלשהי, או שזו היתה דחיסה ספונטאנית לגמרי.

בכל מקרה, כאן היתה נפילה במנגנון מתאים מאד לגרום את שבר הדחיסה, היו כאבים חזקים שהביאו אותה לחדר מיון, מיפוי הראה שזה שבר טרי והיא טופלה בחגורה כפי שמקובל לטפל בשבר טרי.

לדעתי ניתן לקבוע בסבירות שמעל 50% כי הנפילה תרמה תרומה משמעותית להיווצרות השבר (גם אם החוליה היתה חלשה בגלל אוסטאופורוזיס).

16.הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים

17.בסיכומיה טוענת התובעת כי המומחה קבע קיום קשר של גרימה, קרי: שכתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת שבר חדש בחוליה D10 בעמ"ש. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה המומחה המשיך להחזיק בדעתו לפיה התאונה היא זו שגרמה לשבר חדש בחוליה הגבית, כי מנגנון הפגיעה (נפילה על העכוז) יחד עם העובדה שהתובעת סובלת מבריחת סידן קשה ובהימצא שבר חדש בבדיקת מיפוי עצמות, מביאים למסקנה הסבירה ביותר לפיה התאונה היא זו שגרמה לשבר בחוליה.

18.בענייננו, חוות הדעת מנומקת היטב וקובעת באופן חד משמעי שמתקיים קשר סיבתי בין התאונה לנזק החדש בגב ואין הצדקה לסטות מחוות הדעת בוודאי לא לאחר שהשיב על שאלות הבהרה בשני סבבים.

19.לפיכך יש לקבל את התביעה ולקבוע שהתאונה מיום 12.1.20 תוכר כתאונת עבודה אשר כתוצאה ממנו נגרם לתובעת שבר בחוליה גבית D10.

20.מנגד טוען הנתבע כי אין מקום לאמץ את חוות דעתו של המומחה לצורך הקביעה בדבר קשר סיבתי וזאת משום מספר פגמים שעולים מחוות הדעת. הפגמים שבחוות הדעת הם כדלקמן:

20.1המומחה קבע שמתקיים קשר סיבתי באשר לחוליה D10 וקבע שהנפילה אינה פחותה מהגורמים האחרים – אוסטאופורוזיס ושבר סמוך קודם. בשאלות ההבהרה הראה הנתבע שהתובעת סבלה מאוסטאופניה קשה (שהתחילה משנת 2003). המומחה הסכים לכך ולמרות זאת המומחה לא מתייחס כדבעי לשאלת התרומה ובמקום זה הוא קובע באופן כללי כי הוא מחיל את "תסמונת הגולגולת הדקה" וזו שגיאה.

20.2.כמו כן, המומחה קבע בחוות הדעת המקורית כי מיקום השבר (חוליה D10) הינה שכיחה כגורם לשבר במיקומו. הנתבע הפנה את המומחה לספרות רפואית המראה שלא כך הדבר והמומחה פטר את הנתבע בתשובה בלתי מספקת ולפיה מדובר בטיפולים שניתנו בבית חולים.

20.3בנוסף, הנתבע הפנה את המומחה לשאלה (בסבב שני) האם הוא מסכים כי בהתאם למאמר 85% מהשברים שנגרמו הם שברים אוסטאופורוטים ושרק 15% הם שברים חבלתיים. המומחה לא מתייחס לשאלה כדבעי ולא מסביר מדוע דווקא השבר שבו הכיר הינו שבר תוצאתי לחבלה (וזאת להבדיל מהשבר האחר – שאובחן ב 2018 בחוליה הסמוכה שלגביה המומחה לא טוען שהינה כתוצאה מחבלה).

21.לאור כל האמור מבוקש להורות על דחיית התביעה ולחילופין להורות על מינוי מומחה נוסף.

דיון והכרעה

22.הלכה פסוקה היא כי:

"אין המומחה - היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליהם בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8/0 סימון דוידוביץ –המוסד לביטוח לאומי, פד"כ 374).

23.מעיון בחוות הדעת של המומחה (מיום 31.3.22) עולה, כי המומחה קובע שהליקוי הרפואי ממנו סובלת התובעת הינו שבר דחיסה בגוף חוליות גביות מספר 9 ו 10. עוד מציין המומחה שהתובעת סובלת מאוסטאופורוזיס (מה שמחליש את החוליות וגורם לכך ששבר דחיסה יקרו יותר בקלות), אולם עם זאת, בדיקות ה CT ומיפוי עצם שבוצעו אחרי הנפילה הנידונה מעידות על דחיסה בחוליה D10 שלא היתה קודם לתאונה. לפיכך מציין המומחה - "מנגנון התאונה היה נפילה על העכוז. מנגנון זה הינו שכיח כגורם לשברי דחיסה כפי שהיו כאן. תרומת הנפילה מתאריך 12.1.20 אינה פחותה מתרומת גורמים אחרים (אוסטאופורוזיס ושבר סמוך קודם)".

24.על עמדה זו חזר המומחה גם במענה לשאלות ההבהרה שהגיש הנתבע (בשני סבבים של שאלות). המומחה מבהיר במענה לשאלות ההבהרה מיום 3.5.22 כי "ניתן להגיד כי הסבירות שהשבר בחוליה גבית מספר 10 ארע או החמיר בנפילה הנידונה עולה על הסבירות לאפשרות ההפוכה". המומחה חוזר ומפנה לבדיקת מיפוי העצם שבוצעה בסמוך לאחר הנפילה והבדיקה הראתה קליטה שמתאימה לשבר חדש. המומחה גם מציין שהעובדה שהיא טופלה לאחר הנפילה בחגורה לקיבוע הגב מעידה שגם לדעת הרופא המטפל ארע כאן שבר חדש. בתשובות לשאלות ההבהרה מיום 29.7.22 משיב המומחה "כאן היתה נפילה במנגנון מתאים מאד לגרום את שבר הדחיסה, היו כאבים חזקים שהביאו אותה לחדר מיון, מיפוי הראה שזה שבר טרי והיא טופלה בחגורה כפי שמקובל לטפל בשבר טרי". המומחה מסכם את דבריו בנחרצות – "לדעתי ניתן לקבוע בסבירות שמעל 50% כי הנפילה תרמה תרומה משמעותית להיווצרות השבר (גם אם החוליה היתה חלשה בגלל אוסטאופורוזיס)".

25.חרף טענות הנתבע בסיכומים, מצאנו שקביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0  המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)].

26.על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק [עב"ל 110/98 זאב מנדל – המוסד לביטוח לאומי (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.03)].

27.בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) (להלן: "עניין ביקל") נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין..."

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)"

28.בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה אשר סבר שקיים קשר סיבתי על בסיס גרימה בין התאונה מיום 12.1.20 לבין הפגיעה בגב ומכאן שדין התביעה – להתקבל. המומחה השיב לשאלות שהופנו אליו בענייניות והתייחס לכל החומר הרפואי שהועבר אליו. בית הדין נותן משקל רב לכך שקביעת המומחה היא על פי שיקול הדעת האורטופדי שלו ונסיונו רב השנים ולא ניתן להגיד שהמומחה קבע את קביעתו על פי תחושה או הימור. זו גם הסיבה שאנו דוחים את טענות הנתבע בסיכומיו.

29.באשר לבקשת הנתבע החלופית למנות מומחה נוסף, אנו לא מוצאים שיש טעם לכך שכן אנו לא סבורים שנפל פגם בחוות הדעת של ד"ר אנג'ל. רק נוסיף ונציין כי מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועל כן לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף.

סוף דבר:

30.התביעה מתקבלת.

31.אנו קובעים שהתאונה מיום 12.1.20 היא תאונת עבודה ושקיים קשר סיבתי על דרך גרימה בין האירוע מיום 12.1.20 לבין הליקוי בגבה של התובעת. הנתבע יזמן את התובעת לוועדה הרפואית לקביעת דרגת נכותה כמקובל.

32.הנתבע ישא בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה

ניתן היום, ח' טבת תשפ"ג, (01 ינואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.